מאות אלפי אזרחים ותיקים חיים במצוקה ומחסור כלכלי ונאבקים כדי לעמוד בהוצאות ההכרחיות לקיומם. לאור מצבם הכלכלי הקשה והקושי שהתגבר מאז ה-7.10 אנחנו יוצאים בקמפיין רחב ומציעים מודל חדש - הגדלת קצבת הזקנה בהתאם לרמת ההכנסה והצמדה לשכר הממוצע במשק. די לעוול - דורשים קצבת זקנה שמאפשרת לחיות בכבוד! עזרו לנו להשפיע - שתפו את הסרטון וחתמו על העצומה. @netanyahu @yairlapid @gantzbe @bezalelsm @itamarbengvir @AVI_MAOZ @ariyederi @DOVRUTGoldknopf @AvigdorLiberman @mnsorabbas @AyOdeh @YairGolan1 @yekutielmeshi

כל קול חשוב. מתלבטים בין שתי מפלגות? השוו ביניהן בדו-קרב של המאצ׳ הפוליטי 👇 political-match.n12.co.il

שיקום הצפון והדרום: עמדות המפלגות על הטבות מס ומשיכת תושבים מי מציעה פטור מלא ממס הכנסה ליישובי קו העימות, מי מעדיפה להרחיב את ההטבות הקיימות ומי מציבה יעד של מיליון תושבים חדשים בנגב ובגליל • בדקנו איך מציעות המפלגות לשקם את הצפון והדרום, להחזיר את המפונים לבתיהם ולהפוך את האזורים לאטרקטיביים למגורים ולעבודה • אלו עמדות המפלגות אחת המחלוקות המרכזיות בין המפלגות נוגעת להיקף התמריצים הכלכליים. מפלגה אחת מציעה פטור מלא ממס הכנסה לתקופה מוגבלת ביישובים מסוימים בקו העימות, בעוד שרוב המפלגות מעדיפות להגדיל את הטבות המס הקיימות בלי לבטל את המס לחלוטין. בדקנו גם את השאלה אם המדינה צריכה לפעול למשיכת אוכלוסייה חדשה לנגב ולגליל. מרבית המפלגות שהציגו תוכניות תומכות בכך, אך חלוקות ביעדים ובאמצעים, ויש גם מפלגה שמתנגדת למדיניות הזו וסבורה שצריך להתמקד בחיזוק התושבים שכבר גרים באזורים האלה. לפרסום המלא: mako.co.il/news-israel-elect… פורסם באתר N12, בתאריך 22.10.26

עמדות המפלגות: מי יעניק רשת ביטחון לעצמאים? ישר, הדמוקרטים, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת תומכות בהרחבת ההכשרות המקצועיות גם לעובדים מועסקים. ביחד וישראל ביתנו מבקשות להרחיב את רשת הביטחון לעצמאים, בעוד בליכוד, בעוצמה יהודית ובציונות הדתית התנגדו לדמי אבטלה לעצמאים. עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי בדקה איך מציעות המפלגות לסייע לעובדים ולעצמאים. שוק העבודה משתנה במהירות, ואחת השאלות שעומדות בפני המפלגות היא אם המדינה צריכה לסייע גם לעובדים שכבר מועסקים לרכוש מקצוע חדש, או להתמקד בהכשרת מובטלים בלבד. חלק מהמפלגות מציעות להרחיב את מערך ההכשרות וההסבות לאורך שנות העבודה, בעוד שאחרות מתמקדות בעיקר במי שנמצאים מחוץ לשוק העבודה, או שאינן מציגות מדיניות בנושא. סוגיה נוספת נוגעת לתנאים הסוציאליים של עצמאים: אם הם זכאים לרשת ביטחון דומה לזו של שכירים, וכיצד יש לממן אותה. חלק מהמפלגות מציעות מנגנונים המבוססים על הפרשות לקרן ייעודית, אחרות תומכות בהרחבת הזכויות הסוציאליות באופן כללי, ויש גם מפלגות שחבריהן התנגדו להצעות להענקת דמי אבטלה לעצמאים. העמדות המלאות בכתבה: mako.co.il/news-israel-elect…

עמדות המפלגות: מי תעלה את קצבת הזקנה לכולם? ישראל ביתנו מציעה להעלות את הקצבה הבסיסית עד ל-25% מהשכר הממוצע, הדמוקרטים רוצים להחזיר את ההצמדה לשכר, והציונות הדתית והרשימה המשותפת תומכות בהעלאה לכלל האזרחים הוותיקים. ישר וביחד מעדיפות למקד את התוספת במי שהכנסתם נמוכה. נושא העלאת קצבאות הזקנה נבדק על ידי עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי. המפלגות חלוקות בשאלה כיצד צריך להגדיל את ההכנסה של אזרחים ותיקים: האם להעלות את קצבת הזקנה הבסיסית לכלל הזכאים, ללא קשר להכנסתם, או להפנות את תוספת התקציב בעיקר למי שמתקשים להתקיים. חלק מהמפלגות מציעות העלאה אוניברסלית של הקצבה, בעוד אחרות מעדיפות מודל דיפרנציאלי שמעניק יותר לבעלי הכנסות נמוכות. העמדות המלאות בכתבה. mako.co.il/news-israel-elect…

חלום ההייטק מת? המקצועות שבאמת מעניינים את הצעירים בישראל סקר חדש חשף כי הצעירים בישראל מעדיפים איזון בין פנאי לעבודה על פני שכר גבוה, וחולמים על מקצועות טיפול וחינוך יותר מאשר על הייטק הם קמים בבוקר לעבודה, מנסים להתפרנס, לשלם את החשבונות, ואולי גם לחסוך קצת כסף לעתיד. אבל לא מעט צעירים בישראל מרגישים שהם עובדים קשה ולא מגיעים רחוק, מה שלא רחוק מהמציאות. חלקם כבר חושבים לעזוב את מקום העבודה, אחרים רוצים להחליף מקצוע לגמרי, והשכר, מתברר, כבר לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם. הם רוצים להרוויח מספיק, אבל גם שיהיה להם זמן לחיות. מסקר חדש שנערך ביוזמת עמותת 121, שמובילה את שותפות "המקפצה" ופורום ארגוני תעסוקת צעירים, עולה ש-59% מהמשתתפים שוקלים לעזוב את מקום העבודה שלהם, ו-46% חושבים להחליף מקצוע. האיזון בין העבודה לחיים האישיים חשוב ל-53% מהם, אפילו יותר משכר גבוה, שנבחר על ידי 45%. אפשרויות קידום מעניינות 40%, עבודה עם משמעות ותחושת תרומה חשובה ל-37%, ו-35% רוצים ביטחון תעסוקתי. בסקר השתתפו 142 צעירים בני 18 עד 40, שהתבקשו לספר על מצבם הכלכלי, על העבודה שלהם, על השפעת המלחמה ועל החששות מהעתיד. רק 30% מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות וגם לחסוך. ל-25% כמעט לא נשאר כסף בצד אחרי תשלום החשבונות, 13% בקושי מצליחים לגמור את החודש, שיעור דומה נעזרים כלכלית במשפחה או באחרים, ו-4% נכנסים למינוס או לוקחים הלוואות כדי להסתדר. 39% כבר משקיעים בשוק ההון, ועוד 34% היו רוצים להתחיל. כמעט אחד מכל חמישה עובד בעבודה נוספת, ו-7% משקיעים בנדל"ן או בנכסים אחרים. לצד הרצון להרוויח יותר, יש גם רצון למצוא עבודה שתהיה מעניינת ומספקת, ולא בהכרח בתחום שנחשב למכניס במיוחד. מי שחושב שכל הצעירים חולמים לעבוד בהייטק, שיסתכל על המספרים האלה. 43% היו רוצים לעבוד בחינוך, בטיפול או בעבודה חברתית, לעומת 12% בלבד שבחרו בהייטק ותוכנה. 25% מעדיפים עסקים, ניהול ויזמות, 14% מתעניינים ברפואה ובמקצועות הבריאות, ו-11% בבינה מלאכותית. למרות האפשרות ללמוד מקצוע בקורסים קצרים, 54% עדיין מעדיפים תואר אקדמי, לעומת 20% שבוחרים בהכשרה מקצועית קצרה. המלחמה פגעה לא רק בתחושת הביטחון, אלא גם ביכולת לעבוד ולהתפרנס. 42% סיפרו על חרדה, שחיקה נפשית או חוסר יציבות, ו-41% התקשו להתרכז בעבודה או בלימודים. אצל 16% נפגעה ההכנסה, 17% התקשו למצוא תעסוקה ו-11% פוטרו, הוצאו לחל"ת או נאלצו לסגור עסק. גם בלי קשר למלחמה, הלחץ בעבודה מורגש היטב. 42% מתמודדים עם עומס, 41% מתקשים להתרכז או לסיים משימות, ול-35% העבודה פוגעת בשינה או גורמת למחשבות טורדניות. כמעט שליש מרגישים שחוקים, איבדו עניין במה שהם עושים או לא מוצאים משמעות בעיסוק שלהם. במקביל לכל אלה, הבינה המלאכותית כבר נכנסה לחיי היומיום שלהם. 66% משתמשים בכלים האלה גם בעבודה וגם לצרכים פרטיים, אבל 47% לא עברו שום הכשרה לשימוש בהם. 26% למדו בעצמם, ללא תשלום, ורק 18% קיבלו הדרכה במקום העבודה. השימוש בטכנולוגיה החדשה לא אומר שהם יודעים איך ייראה העתיד המקצועי שלהם. 47% לא חוששים שהבינה המלאכותית תפגע בהם, אבל 28% כבר מתקשים להחליט איזה מקצוע כדאי ללמוד היום. 8% מעריכים שייאלצו להחליף תחום או לעבור הכשרה נוספת, שיעור דומה חושש שיתקשה למצוא עבודה או להתקדם, ו-6% מפחדים שהמקצוע שלהם ייעלם. 49% מתכוונים ללמוד להשתמש בכלי בינה מלאכותית, 46% רוצים להרחיב את הידע המקצועי שלהם ו-20% שוקלים ללמוד תחום חדש או להחליף מקצוע. רק 19% לא מתכננים לעשות שינוי. מהמדינה הם מצפים בעיקר לעזרה שתאפשר להם להשתלב בשוק העבודה המשתנה. 45% רוצים יותר הכשרות מקצועיות, 40% מבקשים לעודד שעות גמישות ועבודה מהבית, ו-35% מעוניינים בלימודי בינה מלאכותית וטכנולוגיה שיהיו זמינים יותר. 31% רוצים סיוע במציאת עבודה ו-28% מבקשים ייעוץ וליווי מקצועי. למרות הקשיים, רוב המשתתפים עדיין מאמינים שיצליחו להתפרנס בכבוד. 26% בטוחים בכך, 51% חושבים שכנראה יצליחו, ו-23% מעריכים שיתקשו להגיע להכנסה שתאפשר להם לחיות כמו שהיו רוצים. הם אולי לא מרוצים ממה שיש להם היום, אבל עדיין מאמינים שיוכלו לשנות את המצב. הסקר נערך בין 4 באוגוסט ל-8 בספטמבר 2026. נסייג שמדובר במדגם קטן של 142 משתתפים, שלא עבר שקלול סטטיסטי, ולכן אי אפשר להסיק ממנו על כלל הצעירים בישראל. אתי פרץ היימס, יו"ר משותף פורום ארגוני תעסוקת צעירים: "הנתונים משקפים את הטלטלה המתרחשת בשוק העבודה בכלל, ובפרט בקרב הדור הצעיר שהוא מהווה את המנוע המחולל של הכלכלה הישראלית. הממשלה צריכה להתייחס לקבוצת אוכלוסיית הצעירים. דור אשר חי במציאות של יוקר מחיה שוחק, שירות מילואים, חשש מהשפעות ה AI על עתידם התעסוקתי. אנחנו קוראים לממשלה שתקום לפעול באופן ייעודי לטובת צעירי ישראל, ולייצר מענה הוליסטי כך שכל צעיר וצעירה יקבלו במקום אחד הכוונה, ליווי, הכשרה, מענים נלווים בכניסה לשוק התעסוקה על מנת שיעלו על נתיב תעסוקה מתפתח ומותאם לכישוריו וליכולתו של הצעיר". ליאת עילם, מנכ"לית עמותת 121 שמובילה את שותפות "המקפצה" לקידום מערך ההכשרות המקצועיות בישראל: "הסקר מראה שצעירים רבים רוצים לשנות כיוון מקצועי, אבל לא בהכרח יש להם את הכלים לעשות זאת. לקראת הבחירות הקרובות, המפלגות צריכות להציג תוכניות ברורות להשקעה בהכשרות מקצועיות, שיאפשרו לעובדים לרכוש מיומנויות חדשות, להשתלב במקצועות מבוקשים ולשפר את שכרם. בעולם עבודה שמשתנה במהירות, במיוחד לנוכח מהפכת הבינה המלאכותית, הכשרות מקצועיות הן לא מותרות, אלא השקעה חיונית בעתידם של הצעירים ובצמיחת המשק". פורסם לראשונה: אתר וואלה, בתאריך 20.10.2026

שיקום הנפגעים במוקד: עמדות המפלגות בנושא נפגעי המלחמה מי רוצה להקים מנהלת שיקום לאומית שתהיה כתובת אחת לנפגעים, מי מעדיפה לחזק את אגפי השיקום הקיימים ומי מבקשת לתת שיקום גם למי שלא רוצה להיות מוכר כנכה • בדקנו איך מציעות המפלגות לשפר את המענה לנפגעי פעולות האיבה, לפצועי צה"ל ולבני משפחותיהם • אלו עמדות המפלגות אחת המחלוקות בין המפלגות נוגעת לשאלה איך צריכה להיראות המערכת שמלווה את הפצועים. חלק מהמפלגות מבקשות להקים גוף לאומי שירכז את הטיפול ויחסוך מהנפגעים את המעבר בין משרדי ממשלה וגופים שונים, בעוד אחרות סבורות שהקמת גוף חדש תימשך שנים ומעדיפות לחזק את אגפי השיקום הקיימים במשרד הביטחון ובביטוח הלאומי. בדקנו גם את אחת השאלות שמעסיקות נפגעים אזרחיים רבים: האם כדי לקבל ליווי וסיוע צריך לעבור מסלול של הכרה בנכות, או שהמדינה צריכה להציע שיקום לפי הצורך והתפקוד, גם למי שלא רוצה להיות מוגדר כנכה. לפרסום המלא >> mako.co.il/news-israel-elect… פורסם באתר N12, בתאריך 20.10.26

חוסן הקהילה במוקד: עמדות המפלגות בנושא בריאות הנפש מי רוצה להעביר את מערכי החוסן לרשויות המקומיות, מי מתחייבת לתקציב ייעודי לבריאות הנפש גם על חשבון תחומים אחרים במערכת הבריאות ומי מבקשת להפחית את העומס על העובדים הסוציאליים • בדקנו איך מציעות המפלגות לחזק את הבריאות הנפשית והחוסן של כולנו • אלו עמדות המפלגות אחת המחלוקות בין המפלגות בתחום בריאות הנפש נוגעת לשאלה מי צריכים להוביל את שיקום החוסן והמענים למצוקות הנפשיות של הציבור. חלק מהמפלגות מבקשות להעביר יותר אחריות, סמכויות ותקציבים לרשויות המקומיות, שמכירות את הצרכים בשטח, בעוד שאחת המפלגות סבורה שהאחריות צריכה להישאר בראש ובראשונה בידי משרד הבריאות. בדקנו אם המפלגות מוכנות להעניק לבריאות הנפש תקציב ייעודי גם במחיר של פגיעה בתקציבים אחרים בתוך מערכת הבריאות, ומה הן מציעות לעשות כדי להתמודד עם העומס על העובדים הסוציאליים ועל מקצועות הטיפול. קראו >> mako.co.il/news-israel-elect… פורסם באתר N12, בתאריך 15.10.26

לרגל שבוע בריאות הנפש חשוב להסתכל על הנתונים: מנתונים שפרסם לאחרונה משרד הבריאות עולה כי בשנת 2025 טופלו כ-435 אלף בני אדם במרפאות בריאות הנפש של קופות החולים, לעומת כ-335 אלף לפני המלחמה. עלייה של כ-100 אלף מטופלים מאז תחילת התוכנית הלאומית. בסך הכול בוצעו כ-3.5 מיליון מפגשים טיפוליים - זינוק של כ-40% בתוך שלוש שנים. למרות הגידול המשמעותי במספר הטיפולים, הביקוש ממשיך לעלות וזמני ההמתנה נותרים ארוכים. מאחורי המספרים האלה עומדים אנשים, משפחות וקהילות שלמות שמתמודדים עם עומס נפשי מתמשך. מערכת בריאות הנפש הגיעה למלחמה הזאת שחוקה, אחרי שנים של תת־השקעה ומחסור באנשי מקצוע. המדינה חייבת להבטיח מענה שלא תלוי רק בטיפול במי שכבר הגיע למשבר, אלא בזיהוי מוקדם. בדיוק בשביל זה הקמנו את מטה "תקווה לנפש". אנחנו דורשים מהמדינה לשנות גישה: להעביר תקציבים וכלים לרשויות המקומיות, ולבנות תשתית קבועה של מניעה וחוסן בקהילה. זה גם הזמן להודות לעשרות הארגונים והפעילים שחברים במטה "תקווה לנפש" שפועלים איתנו יחד כדי להביא לשינוי מדיניות אמיתי. בריאות הנפש היא תשתית לאומית. הגיע הזמן שהמדינה תשקיע בה בהתאם.

כולם מסכימים שצריך להשקיע בחינוך לגיל הרך- אז למה זה עדיין לא קורה? היום, בפודקאסט "הצלצול" של עיתון הארץ, התראיינה טלי ניר, מייסדת ויו״ר עמותת 121. היא שמה על השולחן את אחד האתגרים החשובים ביותר שעומדים בפני מדינת ישראל: מערכת החינוך לפעוטות. חינוך איכותי צריך להתחיל מלידה. כדי להניח את הבסיס לזה, יזמנו את שותפות "בידיים טובות - המטה להשקעה בגיל הרך". בראיון, טלי הסבירה את הפער בין ההבטחות למציאות: "יש הסכמה מקיר לקיר שצריך להשקיע, מכל קצוות הקשת הפוליטית. אני חושבת שזה לא קרה כי יש פחד מעלות תקציבית מאוד גדולה... ההצעה שאנחנו שמנו על השולחן מראה מה אפשר לעשות, ואיך לבנות את זה בצורה שלבית. אי אפשר להשקיע את הכל בבת אחת, וגם אין מספיק מבנים וכוח אדם." אנחנו מצפים מכל ממשלה לקבל החלטה אחת ברורה: יוצאים לתוכנית לאומית לגיל הרך. מוזמנים להאזין לפודקאסט המלא: share.google/ocX10ywgTQYybHV…

הגיל הרך במוקד: עמדות המפלגות בנושא החינוך מי רוצה להכניס את גילי לידה עד 3 למערכת החינוך הציבורית, מי תתעדף סבסוד למשרתים ומי מבקשת לקבוע סטנדרטים חדשים לאיכות המעונות? המפלגות חלוקות בשאלת העברת הסמכויות לרשויות המקומיות, התקצוב הדיפרנציאלי ושכר המורים. אלו העמדות בתחום החינוך: החינוך לגיל הרך הוא אחד התחומים שבהם ניכרים הבדלים גדולים בין תוכניות המפלגות. חלק מהמפלגות מבקשות להרחיב את האחריות של המדינה על גילי לידה עד 3, לקבוע סטנדרטים מחייבים למסגרות ולהשקיע בהכשרת הצוותים, בעוד אחרות מתמקדות בהרחבת הפיקוח או בסבסוד. גם בשאלה מי יהיה זכאי לסבסוד קיימים פערים, וחלק מהמפלגות מבקשות לקדם חינוך חינם או מסובסד לכל ילד ואחרות מבטיחות לתת קדימות להורים עובדים או משרתים. לצד הגיל הרך, בדקנו גם כיצד המפלגות מבקשות לנהל את מערכת החינוך כולה. חלקן מתכננות להעביר יותר סמכויות ממשרד החינוך לרשויות המקומיות ולבתי הספר, אחרות רוצות לתקצב באופן דיפרנציאלי בהתאם לרקע החברתי-כלכלי של התלמידים, ויש מי שמתכננות ששכר המורים יושפע מביצועים וממצוינות ולא מוותק. לכתבה המלאה עם העמדות המלאות של המפלגות בנושא: mako.co.il/news-israel-elect…

בגיל 75, עבודה צריכה להיות בחירה - לא הכרח כמעט 40 אלף ישראלים בני 75 ומעלה השתתפו בכוח העבודה ב־2024. עבור חלקם, המשך העבודה אינו בחירה אלא צורך כלכלי. המדינה חייבת להבטיח שגם מי שלא צבר פנסיה מספקת יוכל לפרוש בכבוד. לפי סקר כוח האדם של הלמ"ס, בשנת 2024 השתתפו בכוח העבודה בישראל 39.8 אלף בני 75 ומעלה. הנתון הזה צריך להטריד אותנו. לא משום שעבודה בגיל מבוגר היא דבר שלילי. עבור רבים היא מעניקה משמעות, מסגרת וקשרים חברתיים. אבל בגיל שבו רוב האנשים כבר אמורים להיות מסוגלים לפרוש, צריך לשאול כמה ממשיכים לעבוד משום שהם רוצים בכך, וכמה משום שהם עדיין זקוקים למשכורת. אחת הסיבות לכך נעוצה במבנה ההכנסה של האזרחים הוותיקים בישראל. לכמחצית מהאזרחים הוותיקים אין פנסיה כלל או שיש להם פנסיה נמוכה. פנסיית החובה נכנסה לתוקף רק בשנת 2008, ולכן חלק מהאזרחים הוותיקים של היום עבדו במשך עשרות שנים בתקופה שבה לא הייתה חובה להפריש עבורם לפנסיה. רבים מהם הגיעו לגיל הפרישה ללא חיסכון פנסיוני מספק, ונאלצים להסתמך במידה רבה על קצבת הזקנה ועל הכנסות נוספות כדי להתקיים. הנושא הזה צריך להיות גם חלק מסדר היום של הממשלה הבאה. בחודשים האחרונים נפגשתי עם נציגי מרבית המפלגות והצגתי בפניהם את הצורך בהעלאת קצבאות הזקנה למי שהכנסתם לאחר הפרישה נמוכה. אני שמח לראות שחלק מהמפלגות התייחסו לכך במצעיהן, וקורא גם לשאר המפלגות שעדיין לא פרסמו את מצעיהן לעשות זאת. עדיין לא מאוחר להתחייב למענה לאזרחים הוותיקים שחיים מתחת לקו העוני ומתמודדים מדי חודש עם השאלה כיצד יגמרו את החודש. אחרי עשרות שנות עבודה, אדם צריך לדעת שגם אם בריאותו כבר אינה מאפשרת לו להמשיך לעבוד, הוא לא יישאר ללא ביטחון כלכלי בסיסי. עבודה בגיל מבוגר יכולה להיות בחירה ראויה ומבורכת, כל עוד היא אכן נעשית מבחירה. האפשרות לפרוש בכבוד לא צריכה להיות פריבילגיה השמורה רק למי שהצליח לצבור פנסיה מספקת.

המדינה יודעת לספור נכות. היא לא סופרת מי חזר לחיים "כמה אתה שבור?" זו השאלה הראשונה שמדינת ישראל שואלת אדם ששרד את 7 באוקטובר ומבקש עזרה לחזור לחייו. לא "מה אתה צריך", לא "לאן אתה רוצה לחזור". כדי לקבל שיקום משמעותי הוא נדרש להגיש תביעת נכות, לאסוף מסמכים, לעמוד מול ועדה רפואית ולהוכיח כמה אחוזים ממנו נהרסו. שלוש שנים אחרי הטבח, זה עדיין המסלול היחיד. הנתונים החדשים של הביטוח הלאומי מספרים כמה אנשים עומדים מול הבעיה הזו. 87 אלף אזרחים הוכרו כנפגעי פעולות איבה מאז השביעי באוקטובר. 43 אלף הגישו תביעה לקביעת נכות, ולארבעים אלף ויותר כבר נקבעה דרגה, כמעט 35 אלף מהם בשל פגיעה נפשית. המדינה יודעת למדוד את הפגיעה עד האחוז האחרון. את מידת החזרה לחיים היא לא מודדת. מי שבודק, מוצא תמונה קשה. בסקר שערכנו בעמותת 121 ביולי האחרון בקרב נפגעי פעולות איבה, רק 27% דיווחו שחזרו להיקף העבודה שהיה להם לפני הפגיעה. 34% עובדים באופן חלקי, 35% לא עובדים. כמעט שניים מכל שלושה דיווחו שמצבם הכלכלי הורע מאז הפגיעה, אחרי הקצבאות ואחרי התגמולים. שני שלישים העידו שלא קיבלו מהמדינה ליווי רציף. יותר משליש סיפרו שבן משפחה מדרגה ראשונה צמצם את עבודתו כדי לטפל בהם. הפגיעה לא נעצרת בנפגע. היא עוברת למשפחה. למה זה קורה? כי חוק נפגעי איבה הוא משנת 1970, ונבנה לפיגועים שבהם נפגעו עשרות בודדות, לא לאסון של עשרות אלפים. והתוצאה ברורה במספרים: כמעט מחצית מבין 87 אלף הנפגעים המוכרים לא הגישו תביעת נכות בכלל. משיחות עמם עולה כי חלקם אינם רוצים להיקרא נכים, חלקם אינם מסוגלים לעמוד בהליך, וכך הם נותרו מחוץ למסלול. בכל חודש שעובר כך, הטראומה מתקבעת והיכולת לחזור לתפקוד נשחקת, של הנפגע ושל משפחתו. הפתרון ברור. לצד מסלול הנכות צריך לפתוח מסלול שיקום: לכל נפגע שיבחר בו ייבנו תוכנית אישית ומנהל מקרה, עם ליווי בתעסוקה, בהכשרה, בלימודים ובמשפחה, בלי לעבור דרך ועדה שקובעת אחוזים. במקביל צריך להרחיב את ההכרה למי שהחוק הישן אינו רואה: בני משפחה שדיברו עם יקיריהם בטלפון ברגעים שבהם נרצחו, או שראו את הפגיעה בהם דרך המסך, ואינם מוכרים משום שלא היו בזירה. ולאחים השכולים ולבני המשפחה המטפלים נדרש סיוע כלכלי ופסיכו סוציאלי ממשי, כי אי אפשר לדרוש מאדם לשאת לבדו גם את האבל וגם את הפרנסה של כל המשפחה. לשם כך, צריך לשנות את החוק ולתקן את המערכת. הצלחה תימדד בכמה אנשים חזרו לעבוד, ללמוד, לפרנס ולגדל את ילדיהם. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, המדינה יודעת היטב לספור את גודל הפגיעה. הממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה, צריכה לקחת על עצמה משימה ראשונה אחת: לפתוח את מסלול השיקום, ולהתחיל לספור גם את מי שחזרו לחיים. עו"ד טלי ניר היא יו"ר ומייסדת עמותת 121, המובילה את שותפות "אור באופק", המטה לקידום מענים לנפגעי פעולות איבה

הכרה היא לא שיקום: נפגעי 7 באוקטובר עדיין מחכים למענה שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, רק 27% מנפגעי פעולות האיבה שהשתתפו בסקר שערכנו בעמותת 121 ביולי האחרון דיווחו שחזרו להיקף העבודה שבו עבדו לפני הפגיעה. באופן כמעט זהה, רק 27% סיפרו שהיה להם לאורך כל התקופה מלווה קבוע מטעם הביטוח הלאומי, הרווחה או גוף ציבורי אחר. שני הנתונים האלה מספרים סיפור דומה: מערכת הסיוע לנפגעי פעולות איבה עדיין לא מצליחה לתת להם את המענה השיקומי שהם צריכים כדי לחזור לחיים, והדרך לשם נותרה קשה וארוכה. חשוב לאפשר לכל נפגע לקבל ליווי אישי ורציף ולבנות יחד איתו תוכנית שיקום מתאימה שמשרתת את הצרכים שלו כנפגע, בדגש על טיפול נפשי, חזרה לעבודה, לימודים, תמיכה במשפחה ועוד. כיום, חלק ניכר ממעני השיקום מותנה בקביעת אחוזי נכות. אלא שכמעט מחצית מהנפגעים המוכרים לא הגישו כלל תביעה לקביעת נכות, ואין בכך כדי להעיד שאינם זקוקים לעזרה. חלקם זקוקים לטיפול, לליווי בחזרה לעבודה או לסיוע לתקופה מוגבלת, אך אינם מעוניינים לעבור הליך ממושך של ועדות רפואיות, וכך הם עלולים להישאר ללא מענה. אחוזי הנכות אמנם חשובים לקביעת זכויות, אך אין סיבה שישמשו שער הכניסה המרכזי לשיקום. ליאת עילם היא מנכ"לית עמותת 121, המובילה את שותפות "אור באופק – המטה לקידום מענים לנפגעי פעולות איבה".

הסיפור של רון שגב, שורד טבח הנובה, ממחיש בדיוק למה שיטת השיקום בישראל חייבת להשתנות. פרויקט ״אור באופק״ פועל למען רפורמה מקיפה: יצירת מסלול שיקום ייעודי ומותאם אישית-  שמתמקד בחזרה לחיים, לתעסוקה ולשגרה. צפו בעדות של רון, שתפו והצטרפו לדרישה שלנו- מקדמים רפורמה במנגנון השיקום של נפגעי פעולות האיבה.

הסיפור של רוני כץ, אמא של ארד שורד טבח הנובה, ממחיש בדיוק למה שיטת השיקום בישראל חייבת להשתנות. מאז ה-7 באוקטובר, רוני נאלצה להפסיק לעבוד כדי לטפל בבנה שמתמודד עם פוסט-טראומה קשה. למרות שאיבדה את פרנסתה והפכה למטפלת במשרה מלאה, המדינה משאירה אותה ללא שום תמיכה כלכלית או רגשית. פרויקט ״אור באופק״ פועל למען רפורמה מקיפה: עדכון החוק והענקת סיוע גם לבני משפחה כדי שלא יקרסו לבד תחת הנטל. צפו בעדות של רוני, שתפו והצטרפו לדרישה שלנו- מקדמים רפורמה במנגנון השיקום של נפגעי פעולות האיבה.

הסיפור של סיגלית, אחות של איתן לוי ז״ל שנחטף ונרצח, ממחיש בדיוק למה שיטת השיקום בישראל חייבת להשתנות. אחרי שנחשפה לרגעי האימה של אחיה מבעד לטלפון, המדינה מסרבת להכיר בטראומה שלה רק כי לא נכחה פיזית בזירה. פרויקט ״אור באופק״ פועל למען רפורמה מקיפה: עדכון החוק והרחבת ההכרה גם לנפגעים דיגיטליים, כדי שאף משפחה לא תישאר שקופה. צפו בעדות של סיגלית, שתפו והצטרפו לדרישה שלנו- מקדמים רפורמה במנגנון השיקום של נפגעי פעולות האיבה.

מערכת הבחירות כבר כאן, ובינינו- כמה פעמים שמעתם הבטחות, סיסמאות או כותרות ותהיתם מה המפלגות באמת מציעות? אנחנו לא כאן כדי להגיד לכם למי להצביע, אנחנו כאן כדי לתת לכם את העובדות האמיתיות, בלי פילטרים. יצרנו ממשק מיוחד עם N12 שבו ריכזנו את כל מה שהמפלגות התחייבו אליו, אמרו ועשו בנושאים שהכי משפיעים על החיים של כולנו. רוצים לגלות מה העמדה האמיתית של המפלגה שאתם שוקלים להצביע לה? היכנסו למשחק וגלו עם מי יש לכם מאצ׳ פוליטי.