היום אני מצטרפת למפלגת ישר! ולצוות המנצח של גדי אייזנקוט, ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. לפני 35 שנים ההורים שלי החליטו לעלות לישראל. הם התחילו מחדש במדינה שלא הכירו את שפתה ואת המנטליות שלה. ויתרו על העתיד המקצועי שלהם. עבדו בעבודות קבלן בשביל דבר אחד בלבד - העתיד שלנו, הילדים שלהם. והם הצליחו. לפני 81 שנה סבא שלי יעקב הוטרן ניצח את הנאצים כדי להציל את משפחתו. והיום אני יוצאת להילחם על עתיד המדינה למען הילדים שלי. אני מצטרפת למפלגת ישר ואתן את כל יכולותיי וכוחותיי בשביל שגורי, עוז ואליאנה יחיו במדינה טובה יותר. במשך עשור אני עוסקת בזכויות של ישראלים דוברי רוסית. בלובי המיליון נלחמתי למען ניצולי שואה עניים שישראל שכחה ולהפסקת עוקצי הקשישים המחרידים. זעקתי את זעקת בירורי היהדות שעוברים יהודים שמגיעים להתחתן ברבנות ונלחמתי עבור תהליכי גיור מכבדים. פעלתי לשיפור תהליכי קליטת עליה במאבק עם ממשלה שלא רוצה את העולים החדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר וניסתה בכל כוחה לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות. אבל זה לא מספיק. העשור האחרון לימד אותי שהדרך היחידה לשנות באמת היא בכנסת. ואין מקום נכון יותר עבורי מאשר הצוות של גדי. בחרתי בגדי כי הוא מקצוען, ערכי ואנושי. וב'ישר!' מצאתי את הבית האמיתי של דוברי הרוסית בישראל - כדי לפתור מה שלא פתרו 35 שנה. אני אפעל שמי שעשה את הצעד הכי ציוני שיש ועלה לארץ - ירגיש רצוי פה. שדור ההורים יפרוש בכבוד, שדור הילדים יוכל להתחתן בישראל. אני פה כדי להנגיש את כל שירותי המדינה לשפות, לשדרג את האולפנים, לפתוח אפשרויות תעסוקה, להילחם בגזענות ולהסיר את הבירוקרטיה. אני מתרגשת לצאת לדרך חדשה ולהזמין אתכם להצטרף אליי. כתבו לי אם תרצו לקחת חלק בניצחון.

יש דרך אחת להחליף את נתניהו ולממש את התוכניות המעולות של כל המפלגות בגוש השינוי - לחזק את מפלגת ישר! ולהצביע בפתק ״דרך״. זאת הדרך היחידה לניצחון ולתקווה 🇮🇱🇮🇱🇮🇱

חברים, הקרב צמוד מאי פעם! ב-27 באוקטובר יש לנו הזדמנות אמיתית להחליף את ממשלת הכישלון של נתניהו! כדי שזה יקרה, מפלגת ״ישר!״ בראשות גדי איזנקוט חייבת לעקוף את הליכוד, להפוך למפלגה הגדולה ביותר ולקבל מהנשיא את המנדט להרכבת הממשלה. הניצחון קרוב מאוד, וכל קול עשוי להיות מכריע! הצביעו למפלגת ״ישר!״ בפתק עם האותיות ״דרך״ – וביחד ננצח! הפעם – איזנקוט! #הפעם_איזנקוט

סמל יובל שי סוילם מהוד השרון היה רק בן 20. לוחם בגדוד ארי, שנפל בפיגוע ליד חברון. ״הוא היה ילד טוב, מלאך, תמיד עוזר ומחייך״ - כך סיפר עליו אביו. כל כך הרבה אהבה יש במילים האלה. וכל כך הרבה כאב על זה שכבר אי אפשר לחבק את הבן. תנחומיי מעומק הלב למשפחתו של יובל, ליקיריו ולחבריו לשירות. אין מילים שיכולות לנחם אחרי אובדן כזה. יהי זכרו ברוך.

״כוכב נער. איש אמיתי. הטובים מבין הטובים״ - כך נפרד אלכסנדר רויטמן מבנו רון. רון יונתן רויטמן היה בן 23. הוא חלם לשרת בשייטת, וגם אחרי שנפצע לא ויתר על שירות קרבי. הוא הפך למפקד כיתה. אתמול נהרג בפיגוע ליד חברון. לפי התחקיר הראשוני של צה״ל, הפעולות של הכוח שלו מנעו פיגוע קשה עוד יותר באזרחים. תנחומיי מעומק הלב למשפחתו של רון. אין מילים שיכולות להקל על אובדן כזה. יהי זכרו ברוך.

גם בבית הספר של גור יש יום בחירות - בוחרים פעילויות ליום כיף!

מפלגה שלא סופרת את ״הרוסים״ היא מפלגה שתיכשל בבחירות. צפו בקטע מתוך כתבה של חדשות 12 על המגזר הרוסי בבחירות האלה. הכתבה המלאה: mako.co.il/mako-vod-channel2…

החלטתי לא לעמוד מהצד ולהסתפק בדיבורים. בחרתי לעשות. כמי שעלתה לארץ עוד כילדה, אני יודעת היטב איזה מחיר משלמים משפחות העולים כדי לבנות כאן חיים חדשים - ועם אילו קשיים רבים עדיין מתמודדים. כבר פעלתי למען הציבור, קידמתי נושאים חשובים בוועדות הכנסת והבאתי תוצאות. כחברת כנסת אוכל לעשות עוד יותר - כדי שאף עולה, אף משפחה ואף דור לא יישארו מאחור. ב־27.10 הבחירה בידיים שלנו. לוקחים אחריות על העתיד של ישראל 🇮🇱 הפעם איזנקוט.

״כמה את לוקחת לשעה?״ זה מה שיוליה שמעה ממועמד לעבודה. רק בגלל המוצא שלה. יוליה עלתה מאוקראינה, למדה מקצוע חדש והתחילה לעבוד בגיוס עובדים. היא התקשרה לאדם ששלח קורות חיים ושאלה אותו על הניסיון שלו - ובתגובה קיבלה הודעות קוליות עם קללות גזעניות. היא ובעלה הגישו תלונה במשטרה. תארו לעצמכם: אתם עולים חדשים, ורק התחלתם להרגיש שמצאתם את המקום שלכם. ואז פתאום מישהו מבהיר לכם שמבחינתו אתם לא אנשי מקצוע - אלא סטריאוטיפ נחות. אני רותחת. ולא, הבעיה לא מתחילה ונגמרת באדם אחד. כי כששר בממשלה מחקה מבטא רוסי כדי להשפיל יריב פוליטי, הוא מעביר מסר ברור: מותר להשפיל אנשים בגלל המוצא שלהם. אנחנו ב״ישר!״ עם גדי איזנקוט, נקים ממשלה שתיקח אחריות על קליטת העלייה ותציב גבול ברור: לגזענות אין מקום. קודם כול נדרוש את זה מעצמנו וניתן דוגמה אישית. יוליה, את לא צריכה להוכיח שמגיע לך יחס מכבד. מי שצריך לתת את הדין הוא מי שהשפיל אותך.

אזהרה! השיר הזה מדבק. תדליקו ווליום. ישראל השנייה טובה מספיק כדי להצביע לליכוד אבל לא טובה מספיק כדי להופיע בקמפיין שלו.

בוריס היקר. סיפור חייך שלך מתחיל, כמו סיפורו של אברהם אבינו, מתוך כבשן אש נורא. לא באור כשדים, אלא בגיא ההריגה של באבי יאר. בערב יום הכיפורים, לפני 85 שנה, נפתחו שערי הגיהינום בקייב. 33,771 יהודים, ובהם בני משפחתך, הובלו אל הבורות. הם נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם האוקראינים. היית רק ילד, ילד בן חמש, בגיל של הבן האמצעי שלי, הצלחת לברוח לבד ברכבת שיצאה מאוקראינה ובאמצע הדרך הופצצה על ידי מטוסים נאצים. פתחת את הראש ואיכשהו שרדת, אבל הצלקות נשארו עד אתמול. אותה האש של באבי יאר לא הייתה רק אש של מכונות ירייה, אלא אש שאיימה לכלות את עצם הקיום היהודי, אבל אחרי האש החמה - הגיעה אש סובייטית קרה שביקשה למחוק אפילו את הזיכרון. ״על באבי יאר אין יד ואין מצבת״, כתב יבטושנקו, והשלטון הסובייטי עשה הכל כדי להשכיח שמי שנרצח שם נרצח בגלל היותו יהודי. אבל אתה, בוריס, כמו אברהם אבינו, סירבת לתת לאש לכלות את זהותך. בשנת 1968, כשהשלטונות הסובייטיים נאלצו לקיים שם טקס - הם סירבו להזכיר ולו במילה אחת את המילה ״יהודים״, אבל אתה לא הצלחת לשתוק. מהנדס רדיו צעיר בן 30, שיודע בדיוק מה המחיר של התנגדות למשטר הקומוניסטי, החליט לנפץ את אלילי השקר וההשתקה. עלית לבמה, פנים מול פנים מול הממסד, וזעקת את האמת הפשוטה והמסוכנת ביותר: ״הקורבנות היו יהודים, ואין להתייחס אליהם כאל אנשים חסרי זהות״. באותו רגע, בוריס, יצאת מכבשן האש אל המסע הגדול של חייך. ״לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, כך מצווה אלוהים את אברהם בפרשה שנקרא השבת. עבורך, בוריס, ועבור מאות אלפי יהודי ברית המועצות שהלכו בעקבותיך, הציווי של ״לך לך״ לא הגיע כקול מהשמיים. הוא בקע ממעמקי הנשמה, מתוך געגוע של אלפיים שנה. אנחנו קוראים היום את המכתב הגלוי ששלחת לברז׳נייב, והוא מהדהד כמו תפילה מודרנית: ״אני יהודי. אני רוצה לחיות... אני רוצה לחיות בישראל. זה חלומי, זאת המטרה לא של חיי בלבד, אלא של חייהם של יהודים במאות דורות שקדמו לי, של אבות אבותיי שגורשו מארצם... כל עוד אני חי, כל עוד אני מסוגל להרגיש, אעשה כל מה שביכולתי כדי לצאת מן הארץ ולהגר לישראל... גם אם פירוש הדבר ללכת לשם ברגל.״ על ה״לך לך״ הזה שילמת מחיר כבד. הקג״ב, מכונית הוולגה השחורה, בית החולים לחולי נפש, ומחנה העבודה. כל זה יכול למלא תוכן לסדרות דרמה שלמות. השלטון הסובייטי חשב שאם יכלא אותך, הוא יכבה את הניצוץ. הם לא הבינו שאתה הפכת למגדלור. הפנים שלך, בוריס, היו הפנים הראשונות שהתנוססו על כרזות בארצות הברית במאבק לשחרור יהודי ברית המועצות. בזכות צעד אחד של אומץ עילאי, נפתחה המערכה של ״שלח את עמי״. אתה היית החלוץ לפני המחנה. בזכותך, ובזכות אסירי ציון כמותך ששילמו את המחיר, נפרצו שערי הברזל עשרים שנה מאוחר יותר, ומיליון יהודים וביניהם אני, משפחתי, והקהילה שלנו, זכו לקיים את ה״לך לך״ הפרטי שלהם. אברהם אבינו זכה להגיע אל הארץ המובטחת ולטעת בה שורשים. גם אתה, בוריס, ניצחת. ב-1972 הגעת הביתה. לצערי, הלכה אחריך כשעלית לישראל נאלצת להשאיר אחריך אשה וילדה קטנה. במשך שנים ניסית לעזור להן לעלות ארצה אבל הן חיו בצ׳רנוביל ומתו באסון הגרעיני ב1986. מתוך השבר והכאב, כאן בישראל בנית חיים חדשים, הקמת משפחה לתפארת, גידלת ילדים, וזכית לחיות בעיר האהובה עליך בעולם, בירושלים - העיר שבה חיית עד לפני שנה. הלכת לעולמך מוקף בשלושת ילדיך ועשרת נכדיך האהובים, בגיל 90. בוריס, באנו לכאן היום לא רק כדי להיפרד, אלא כדי לומר תודה. תודה על האומץ לעמוד מול כבשן האש, תודה שהזכרת לעולם מי אנחנו, תודה שסללת עבורנו את הדרך הביתה. אני אדאג שסיפורך יישאר חקוק בלב האומה כפרק של גבורה שלא תישכח. יהי זכרך ברוך. מתוך דברי ההספד שנשאתי היום בלוויה של בוריס קוצ׳ובייבסקי ז״ל.

נפטר בוריס קוצ’ובייבסקי ז״ל. רוב הישראלים לא מכירים את השם הזה. כולנו חייבים לו. אביו של בוריס נרצח בבאבי יאר, ערב יום כיפורים 1941. יחד עם עוד 33,771 יהודי קייב. ב-1968, בטקס זיכרון רשמי באתר הטבח בברית המועצות, אף אחד לא אמר את המילה ״יהודים״. בוריס, מהנדס רדיו בן שלושים, עלה לבמה בלי שהזמינו אותו. הוא אמר: הקורבנות היו יהודים. אי אפשר למחוק להם את הזהות. אחר כך כתב מכתב גלוי לברז’נייב. ״אני יהודי. אני רוצה לחיות בישראל״. ככה, בפשטות. בברית המועצות. פחות משבוע אחרי זה, הק.ג.ב. לקח אותו לבית חולים לחולי נפש. אחר כך משפט, ושלוש שנים במחנה עבודה. הפנים שלו הופיעו על כרזות וסיכות בארצות הברית. הוא היה הפנים הראשונות של המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות. בזכותו ובזכות אחרים כמוהו, הדלת נפתחה. עשרים שנה אחרי, עברנו בה מיליון איש. גם אני. ב-1972 הוא עלה לישראל. עבד בתדיראן, גידל שלושה ילדים, חי בירושלים. בשקט. בלי להתהדר. תודה, בוריס. על האומץ. על הדלת. הלוויה תתקיים היום (שני) בשעה 14:00 בבית העלמין ירקון. המשפחה מבקשת שתבואו ללוות אותו בדרכו האחרונה. הוא ראוי לזה. יהי זכרו ברוך.

שבוע חדש, ושוב עלבונות גזעניים במקום דיון פוליטי! אז לפי ינון מגל, אם גדי איזנקוט מרוקאי, הוא לא מסוגל לחשוב בעצמו, ובהכרח אשכנזים מפעילים אותו? אני לא מוכנה לחיות בישראל שבה משתמשים במוצא של בן אדם כדי לסתום לו את הפה. רוצים להתווכח עם איזנקוט? תתווכחו איתו על ביטחון, על כלכלה, על העתיד של המדינה. אבל כשבמקום טיעונים אתם שולפים ״קוף של אשכנזים״, אתם רק מראים שאין לכם שום דבר ענייני להגיד. הציבור הישראלי צריך שיח על העתיד, לא עוד ניסיון לסכסך בינינו בגלל המקום שממנו ההורים שלנו הגיעו.

היום יום העליה הישראלי. יום חגיגה למעשה הציוני הגדול ביותר - לעזוב את כל המוכר והידוע ולעשות עליה. לפני 35 שנה הוריי ארזו את חייהם ועלינו מאוקראינה לישראל. שני מהנדסים שעבדו בישראל שלושים שנה כעובדי קבלן - אבא בחשמל ואמא בניקיון, הכל למען הילדים. עלייה היא קשה אבל היא גם נס ציוני, כלכלי וחברתי שבזכותו קמה המדינה ובזכותו היא תחזור לפרוח. לצערי הממשלה הנוכחית שכחה את זה והפקירה את תחום קליטת העליה לאינטרסים פוליטיים צרים. רק 18% מהעולים שהגיעו ב-2015 - החלו אולפן. רק 17% עובדים במקצוע. 45% מרגישים שילדיהם לא נקלטו במערכת החינוך. והמחריד מכל - 55% מרגישים לא רצויים במדינת ישראל. בממשלה שיקים גדי איזנקוט לא יהיו עולים סוג א׳ ועולים סוג ב׳. משימתנו היא לבנות מדינה שכל עולה מרגיש שהיא בחרה בו ולכן אנחנו היינו המפלגה הראשונה שהשיקה מתווה בן 13 נקודות לקליטת עליה. גדי הציב יעד: שני מיליון עולים ב-20 שנה. אבל לא די בלספור עולים - אנחנו נספור את מי שהחליט להישאר. המשימה היא לבנות ישראל שרוצים לחיות בה, ושבה כל עולה מרגיש מהיום הראשון שהמדינה בחרה בו. יום עליה שמח, עולים יקרים, חדשים וותיקים. בתמונה - אני ומיטל, החברה הישראלית הראשונה שלי מרחוב וייס בנתניה. היום אישתו של חבר רשימה יקר @AlonFutterman - איך המעגלים מתחברים להם בדרך קוסמית.

עוד עשרה ימים לבחירות. סיימנו עוד שבוע של מפגשים ושיחות שנותנים לי עוד יותר כוח להמשיך לעבוד. תודה לכל מי שקיבל אותנו באהבה, שאל שאלות קשות ושיתף אותנו בדאגות ובתקוות שלו. מהשיחות האלה עולה מסר ברור: אנשים רוצים שישראל סוף־סוף תחזור לדרך הישר. ואני רואה כמה אנשים מוכנים לא רק לחכות לשינוי, אלא לקחת בו חלק. נשארו לנו עשרה ימים. בואו נהפוך את התקווה הזאת לתוצאה בקלפי.

הגעתי לישראל בגיל חמש, מברית המועצות. ממקום שבו השלטון שיקר לאנשים כל יום, הפחיד אותם ולא נתן דין וחשבון לאף אחד. אני מזהה את זה מקילומטרים. היום גדי איזנקוט ישב מול ינון מגל בבוקר ומול אמיר איבגי בצהריים. שאלות קשות. תשובות ישירות. גדי הזמין את נתניהו לעימות בשידור חי ונתניהו שוב סירב. מי שהאמת בצד שלו: מתייצב. מי שמפחד ממנה: בורח, משקר ומפחיד. מגיע לנו מנהיג שלא מפחד מאיתנו.

לא מזמן הסתובבנו בנתניה עם הפעילים שלנו. אחד התושבים אמר לי: ״תמיד הצבעתי ליכוד. הפעם אני מצביע ישר״. מה השתנה? הוא דיבר עם המתנדבים שלנו. הם הקשיבו לו וענו על השאלות שלו - בנחת ובגובה העיניים. בלי להטיף ובלי ללחוץ. פשוט דיברו איתו על מה שחשוב לו ולמשפחה שלו. השיחות האלה נותנות תקווה שאפשר לשנות. לא סיסמאות, אלא אנשים שמוכנים באמת להקשיב זה לזה. ובדיוק בשביל זה אנחנו צריכים מתנדבים ביום הבחירות. אנחנו צריכים אתכם ליד הקלפיות - לענות על שאלות, לעזור לאנשים להבין איפה ואיך מצביעים, ולתת מענה למי שרוצה להצביע ישר. כדי שהפעם הציבור הישראלי ינצח. הצטרפו לצוות המתנדבים שלנו ליום הבחירות. השינוי מגיע- ונביא אותו יחד. הרשמה להתנדבות: v.yashar-party.com/XYNxn2g