Mortadello

״״לכי תמותי, לכי לפלסטין״: ילדה נוצרייה בת 10, בת של לוחם בכיר בכוחות הביטחון - עוברת חרם מילדות כיתתה ״היא הראשונה שאספה ציוד לחיילים ב7.10- כמה רוע״: הפוסט של האמא: ״בקבוצת וואטסאפ של ילדים הלומדים איתה באותו חוג במרכז הארץ, ילדה בת 10 ספגה שורה של אמירות קשות ומשפילות על רקע זהותה הדתית והלאומית. הכול התחיל אחרי שהגיבה לילדה אחרת במילה ״צודקת״ על כך שלא צריך להספים את הקבוצה. בעקבות זאת הופנו כלפיה אמירות כמו ״לכי תמותי״, ״לכי לפלסטין״, ״את אוויר כמו שפלסטין אוויר״, ״מה עם הכוננות שלכם לתקיפה?״ ו״מחבלת״. לעגו לשיער האדום שלה, ולעגו לשמות של חבריה באמצעות שמות כמו עלי, מוחמד ומחמוד. כתבו שהיא אוכלת קפה קר עם בייקון, ואמרו לה: ״לכי תבכי לאמא שלך שתקנה לך שרשרת צלב״. גם אמה הפכה למטרה, כשקראו לילדה ״בת של פטמה״, שימוש בשם המזוהה עם החברה המוסלמית כדי ללעוג למשפחה נוצרית־ארמית. לאחר שאמה פנתה להורים, שניים מהילדים התנצלו. אבל התנצלות, חשובה ככל שתהיה, אינה מוחקת את הפגיעה ואינה מבטיחה שהילדים הבינו את משמעות המילים שבהן השתמשו. אז מי הילדה שעברה את כל זה? בתי היא ילדה בת 10, חכמה, אהובה על הסובבים אותה ומצטיינת בלימודים. היא משתתפת בכמה חוגים, בעלת יכולות מרשימות וחולמת בגדול. היא חולמת להיות רופאה שתטפל בחיילים, לשרת בחיל הים או להשתלב בחיל המודיעין. כבר בגילה הצעיר, אנשים שמכירים אותה מזהים את היכולות שלה ואת הפוטנציאל שלה. היא ילדה עם ביטחון עצמי, לב גדול ורצון לתרום. אנחנו משפחה נוצרית ארמית, לא ערבית, שמגדלת את ילדיה בחינוך ישראלי, מתוך אהבת המדינה, כבוד לאחר ותחושת שייכות. בתי לומדת בבית ספר יהודי־ישראלי מגיל 3, רוב חבריה יהודים, והיא משתתפת בקבלות שבת ובטקסי חג. מאז 7 באוקטובר, מתוך הבנה לכאב ולרגישות בחברה הישראלית, היא אפילו משתדלת לפעמים שלא לדבר בערבית ליד יהודים, כדי שלא לגרום לאיש אי־נוחות או לפגוע ברגשותיו. כך אנחנו מחנכים את ילדינו לכבד, להתחשב ולאהוב. מאז 7 באוקטובר, בתי הייתה הראשונה ליזום איסוף תרומות לחיילים. יחד עם אחיה והמשפחה, היא יצאה כמעט לכל בסיס ולשטחי כינוס ברחבי הארץ כדי להביא לחיילים תרומות, אהבה וחיבוק. אביה משרת בכוחות הביטחון כבר 20 שנה, ומסכן את חייו כדי להגן על אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, לאום או צבע עור. היא גדלה כשהיא רואה את אביה פועל למען ביטחון כולנו, מתפללת בכל יום שישוב הביתה בשלום, וחולמת שגם היא תוכל לתרום למדינה בדרכה שלה. והפחד שלי כאמא הוא מה יקרה לחלומות שלה עכשיו. זו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בפגיעה כזאת. מעולם לא נאלצנו להתמודד עם מצב שבו ילדה שלנו מושפלת בגלל דתה, זהותה או הסמל הנוצרי שהיא נושאת בגאווה. אני חוששת שהמילים האלה יגרמו לה להתחיל לפקפק בעצמה, להסתיר את מי שהיא או לחשוב שהיא אינה שייכת. האם היא עדיין תחלום לשרת בחיל הים או במודיעין? האם תמשיך לרצות להיות רופאה שתטפל בחיילים? או שהחוויה הזאת תגרום לה לחשוש להגשים את החלומות שלה במדינה שהיא אוהבת אנחנו בשנת 2026. ילדים צריכים לגדול בידיעה שאפשר להיות ישראלים, לשרת את המדינה, לתרום לחברה ולאהוב את הארץ ,בלי לוותר על הדת, הזהות או השורשים שלהם. השייכות שלנו אינה נמדדת בשם, בשפה או בסמל דתי, אלא גם במעשים, באחריות ובאהבה שאנחנו מעניקים לסביבה שלנו״.