אין דבר שאני רוצה יותר מלראות את איזנקוט מחליף את נתניהו. ולכן אני מצביע לדמוקרטים. כי ממש כמו שב-7/10 בלילה המאבק להציל את המשפחות שלנו לא הסתיים, אלא רק התחיל - אני יודע שהמאבק להחלפת נתניהו לא יסתיים ביום שלישי ב-22:00. הוא רק יתחיל. ואז - אנחנו נצטרך לצידנו את הלוחמות והלוחמים שהיו לצידנו ברחובות, בכיכרות, וגם בכנסת. הרי אתם כבר יודעים מה יקרה - לא משנה מי תהיה המפלגה הגדולה או מי יקבל את המנדט ראשון - נתניהו יאחז בכיסא. הוא יסרב לקבל את התוצאות. הוא ייבדה כל מיני טריקים ושטיקים, ינסה למחוק את הקולות של 20% מהאזרחים, או למכור שוב איזו רוטציה מקרטעת. אולי אפילו יחרחר מלחמה ממש. מי יעמוד מולו בגו זקוף וראש מורם ויגיד לו "די. סיימת. לך"? מי יידע להפעיל את כל המכשירים הפרלמנטריים בכנסת כדי לבלום את נסיון גניבת הבחירות שלו? מי לא יפול שוב לנסיונות לכופף את הרוב שרוצה בשינוי לתוך ממשלה בראשות האיש שהעם בחר להחליף? גוש השינוי מלא בנשים נפלאות וגברים מצוינים. אבל ברגע האמת, כששוטרים הגיעו להכות אותנו ברחובות, כשמפקירים ערלי לב החליטו להפקיר את המשפחות שלנו בכנסת - אני יודע מי נאבקו לצידנו. מי היו מוכנים לסכן את עצמם, לעמוד איתנו בגשם שוטף ובשמש קופחת, לצעוד איתנו דרכים לא סלולות, לכתוב הספדים ללוויות, לא "לתמוך במאבק שלנו" - אלא להיות בעצמם המאבק. גם למען הדמוקרטיה, גם למען השבת החטופים. אלה היו הדמוקרטיות והדמוקרטים. וכשאני מסתכל על הרשימה שלהם - אני יודע שעל כל אחת ואחד מהם אני יכול לסמוך שברגע האמת יתנו את הכל, בלי מסחרה פוליטית, בלי חישובים אינטרסנטיים. הם יהיו שם 100% כדי שנתניהו ילך והממשלה תתחלף, ואז כדי להתחיל לתקן פה באמת, ולבנות עתיד שבו מה שקרה לנו לא יקרה יותר. כשאני אגיע לקלפי בבוקר הבחירות ואגיש את היד לפתק - אני אחשוב על כל מי שאיבדנו. על כל מי שהיה צריך להיות כאן. לחיות. לשרוד. ולהיאבק על פני המדינה שלנו. על כנרת. על כרמל. על אבנר, שלא הפסיד אף הפגנה ורק מהמחשבה שהוא לא יהיה שם איתנו לחוות את הרגע הזה, העיניים שלי מתמלאות דמעות. אבל הקול שלי לדמוקרטים הוא לא רק קול של תודה על כך שנאבקו למען החיים של כרמל ולמען כל החטופים. הוא קול של תמיכה במאבקים שעוד רגע יבואו. על החיים של כולנו. ועם לוחמות ולוחמים כאלה - אני יודע שהאמת תנצח ❤️‍🩹