הספרייה הלאומית (@LibraryIL) header
הספרייה הלאומית (@LibraryIL) profile picture

ברוכים הבאים לצייצן העברי של הספרייה הלאומית. יש לכם שאלה, בכל נושא? צייצו ותייגו אותנו!

ישראל
Joined May 2018
מה צריך כדי לעבוד על היטלר? מתברר שגופה של חסר בית, כמה מסמכים מזויפים, תמונה של ארוסה שלא קיימת וקצת יצירתיות יהודית יכולים להספיק. בשנת 1943 הגה קצין מודיעין בריטי ממוצא יהודי בשם יואן מונטגיו תוכנית מופרעת למדי: להלביש גופה במדי קצין בריטי, לצייד אותה במסמכים צבאיים סודיים לכאורה, ולדאוג שתיסחף לחופי ספרד ותיפול לידיים הלא נכונות. המטרה: לגרום לגרמנים להאמין שבעלות הברית מתכננות לפלוש ליוון, בזמן שהן בכלל מתכננות לנחות בסיציליה. היטלר בלע את הפיתיון, הזיז כוחות, וההונאה סייעה לסלול את הדרך לאחת הפלישות החשובות במלחמת העולם השנייה. למבצע קראו, מכל השמות האפשריים, "מבצע קציצה", ומי שהציע לראשונה את הרעיון להשתמש בגופה כדי להטעות את האויב היה בחור צעיר בשם איאן פלמינג, שלימים ימציא את ג'יימס בונד. אבל אולי הפרט המדהים ביותר בסיפור הוא זהותו של האיש המת, שבחייו היה אלמוני וחסר כל, ואחרי מותו מילא תפקיד שאיש לא היה מעלה בדעתו. איך הצליחו הבריטים להמציא לו חיים שלמים, כולל ארוסה, חובות וחניה אסורה, ולגרום למודיעין הנאצי לקנות את הסיפור? קבלו פרשת ריגול אמיתית שגם פלמינג היה מתקשה להמציא >> shorturl.at/BE7zS
1
8
296
יום הגבר שמח! הסווופנו שמאלה [מתוך "הארץ", 11 באפריל 1965] #העיתון_של_אתמול
1
216
יוני רכטר הנפלא חוגג היום 75, וזו הזדמנות מצוינת לברר אחת ולתמיד מה לבריז'יט בארדו, לאווז בר ולשביל החלב, ואיך לעזאזל שלושתם הגיעו לאותו שיר. לפני חמש שנים, כשמלאו לרכטר 70, שוחחנו על תחילת הדרך המוזיקלית שלו, על הקסטה (או אם תרצו, קלטת) שדני סנדרסון נתן לו באודישן לכוורת, ועל החברות המיוחדת עם עלי מוהר, שהולידה כמה מהשירים היפים ביותר שנכתבו כאן. בין היתר דיברנו על "שיר נבואי קוסמי עליז", שרבים משוכנעים שהוא בכלל בדיחה פרטית של השניים. רכטר דווקא טוען שהשיר נכתב ברצינות גמורה, ומספר איך נולד הבית הראשון, מה קרה כשהמילים נתקעו לו, ואיך מוהר נכנס לתמונה והביא איתו את בריז'יט בארדו. וגם, על מה הוא עדיין מתגעגע למוהר, כמעט 20 שנה אחרי מותו. מזל טוב ליוני, האיש שאחראי לחלק נכבד מפסקול חיינו. 💛 >> shorturl.at/blOvH
1
27
717
יום פטירתו של אבא אבן. לא נשכח את המעריצה מספר אחת - תמר לוטן. כבר לא רואים מחויבות כזו היום [מתוך "הארץ", 2 באוגוסט 1967] #העיתון_של_אתמול
2
4
512
כשחושבים על דרקונים, בדרך כלל מדמיינים טירות באירופה, אבירים בשריון ונסיכות שמחכות שמישהו יציל אותן. אבל מתברר שלאחד מקוטלי הדרקונים המפורסמים בהיסטוריה יש קשר דווקא ללוד שלנו. הכירו את גיאורגיוס הקדוש, חייל רומאי שגדל בלוד, ושמאות שנים אחרי מותו נקשרה בשמו אגדה מופלאה: דרקון אימתני שדרש מהתושבים שתי כבשים ביום (ובהמשך גם קורבנות אדם), נסיכה שהוגרלה להיות ארוחת הערב שלו, ואביר שהגיע רכוב על סוס לבן, חמוש ברומח שנקרא, מכל השמות בעולם, "אשקלון". איכשהו הסיפור הזה כולל גם אבנט של נסיכה, דרקון שהפך לחיית מחמד ועסקת המרת דת המונית. ולמה נזכרנו דווקא היום בגיאורגיוס? כי מדי שנה, ב-16 בנובמבר, חוגגים בלוד את היום שבו, לפי המסורת הנוצרית, הובא לעיר ראשו הערוף של הקדוש ונקבר בה. גיאורגיוס הפך בינתיים לפטרונן של אנגליה ושל מדינות וערים נוספות, ולסמל של האביר הנוצרי האמיץ. ואיפה הדרקון בכל הסיפור הזה? ובכן, לא בטוח שהוא בכלל הסתובב בלוד, אבל באוספי הספרייה הלאומית דווקא מצאנו לא מעט דרקונים: במפות עתיקות, בכתבי יד ובספרי אלכימיה. בואו להכיר את הסיפור שמאחורי אחד הדרקונים המפורסמים בעולם, ואת בני משפחתו המצוירים שמסתתרים אצלנו בספרייה >> shorturl.at/Kr3fv
1
1
16
603
חיים גמזו היה אימת התיאטרון הישראלי. מספיק היה שיכתוב עליך כמה מילים ב"הארץ" כדי לחסל לך את מצב הרוח, ולפעמים גם את הקריירה. שחקנים ובמאים היו אורבים לו מחוץ למערכת העיתון ומתגנבים לדפוס כדי לגלות מה כתב עליהם עוד לפני שהעיתון יצא. גמזו מצדו הקפיד לא להתיידד עם האנשים שביקר, אבל היה לו חבר אחד ותיק ויקר במיוחד: נתן אלתרמן. השניים הכירו עוד מימי לימודיהם בפריז, כשאלתרמן נהג להשאיר לחברו העני כסף לאוכל. אלא שבדצמבר 1962 העלה הקאמרי את "פונדק הרוחות" של אלתרמן, וגמזו התיישב באולם עם פנקס הביקורות שלו. אוי ואבוי. הביקורת שהתפרסמה כעבור ימים אחדים קטלה את הבימוי, השחקנים ואפילו את התלבושות. אלתרמן נעלב עד עמקי נשמתו, החברות התפרקה והשניים החלו להחליף מהלומות מילוליות מעל דפי העיתונים. ואיפה אפרים קישון נכנס לתמונה? ובכן, גם הוא חטף מגמזו בעבר, אבל במקום להסתכסך איתו, המציא לכבודו פועל חדש בעברית: "לגמוז". אז איך נגמרה מלחמת העולם בין שני החברים, ואיזו מתנה מפתיעה שלח אלתרמן לבנו של גמזו שנים אחר כך? הסיפור המלא, כולל כמה מהקטילות המפוארות בתולדות ביקורת התיאטרון, ממש כאן >> shorturl.at/QhqTt
19
1,293
איך הצליחה מרים ילן-שטקליס לכתוב בכזה דיוק על עולמם של ילדים, על הפחדים, העלבונות, האהבות הקטנות ושברונות הלב, למרות שמעולם לא היו לה ילדים משלה? מי שנתנה לנו את "דני גיבור", "בובה זהבה" ו"המסע אל האי אולי" ידעה לא מעט על כאב גם מחייה שלה. היא איבדה את אמה בגיל 16, נישואיה הסתיימו בפרידה כואבת, ואת רוב חייה הבוגרים העבירה לבדה. אבל לצד כל אלה, היו בחייה גם קשרים מיוחדים עם ילדים, ואחת מהם היתה ילדה קטנה בשם רותי, שהכירה אותה פשוט בתור "דודה מירה". שנים לאחר מכן, כשסידרה את ביתה, מצאה רותי קרן ספרים וגלויות ישנים ובהם הקדשות ומכתבים שקיבלה מהמשוררת בילדותה. "לרותינקה מחמל נפשי", כתבה לה ילן-שטקליס כשהיתה בת שנה בלבד. במכתב אחר התלהבה מכתב ידה של רותי בת השמונה והצטערה שאינה יכולה לגשת אליה ולנשק אותה. רותי מצידה זוכרת בעיקר את הביקורים אצל "דודה מירה" בירושלים, את הבבושקה הענקית שהרשו לה לשחק בה ואת התחושה הנעימה שהיתה לה שם. המכתבים וההקדשות האלה, שנשמרו במשך עשרות שנים, מספרים על קשר קרוב ומלא אהבה, ואולי גם נותנים לנו רמז קטן לאופן שבו הצליחה ילן-שטקליס להבין ילדים כל כך טוב. הסיפור המלא, לצד המכתבים וההקדשות המקוריים, אצלנו כאן >> shorturl.at/rMMiK
2
36
993
היום לפני 79 שנים הלכה לעולמה אישה שבלעדיה אולי לא היו לנו סופרמן, באטמן וספיידרמן. תכירו את הברונית אמה אורצי, שהמציאה את סקרלט פימפרנל, גיבור-העל שלבש חליפה עוד לפני שזה היה באופנה. כלפי חוץ הוא היה אציל אנגלי עצלן, מפונק ודי בלתי נסבל, אבל בסתר הוא ניהל חיים כפולים והציל אנשים מהגיליוטינה בתקופת המהפכה הצרפתית. את הדמות המציאה אורצי בזמן שחיכתה לרכבת התחתית בלונדון, והיא הפכה לאבטיפוס של גיבורי העל שאנחנו מכירים היום. אפילו סטן לי הודה שהיא היתה מקור השראה מרכזי עבורו. אבל הסיפור המעניין באמת הוא דווקא של האישה שמאחורי הגיבור: בת אצולה שנמלטה בילדותה מהתקוממות איכרים, הפכה לסופרת מצליחה, המציאה גם בלשית פורצת דרך והיתה שותפה למיזם שיימינג מפוקפק במיוחד. ואיך כל זה קשור לראול ולנברג, שהציל רבבות יהודים מידי הנאצים? מתברר שלפעמים דמות בדיונית יכולה לעורר השראה למעשי גבורה אמיתיים. הסיפור המפתיע של הברונית אורצי ושל הגיבור שנולד על רציף רכבת, כאן אצלנו >> shorturl.at/tIcFU
1
18
548
רחל המשוררת חלמה על דבר אחד פשוט: לחזור הביתה. אחרי שנים של נדודים היא שבה לארץ ישראל, אל נופי הכנרת שאהבה כל כך, אל חבריה ואל החיים שביקשה לעצמה. אלא שאז התגלתה אצלה מחלת השחפת, ובדגניה, הקבוצה שהיתה לה לבית, החליטו לגרש אותה מחשש להידבקות. רחל מצאה את עצמה שוב נודדת ממקום למקום, הפעם כשהיא חולה, בודדה ובלי בית של ממש. "אני כל כך עייפתי מנדודים", כתבה לחברתה שפרה ירובסקי, "מנדודי אני ונדודי אבות אבותי גם יחד". אבל בתוך המכתב העצוב הזה מסתתרת גם רחל אחרת: שנונה, קצת צינית, ובעיקר אחת שיודעת למצוא נחמה בספר טוב ובחדר חם ומואר. אפילו כשבריאותה הולכת ומידרדרת, היא עוד מצליחה להתבדח על אנשים שמתעקשים לנסוע ולראות עולם, במקום פשוט ללכת לקולנוע. המכתב האישי הזה, שנשמר בארכיון גנזים, מאפשר לנו להכיר את האישה שמאחורי השירים, ואת הדברים הקטנים שעזרו לה להתמודד עם הבדידות >> shorturl.at/rCAMB
1
23
495
מה עושה משורר יהודי צעיר שרוצה להשתלב בחברה הגרמנית של המאה ה-19, אבל מגלה שהמוצא שלו קצת מפריע לו בקריירה? מתנצר, כמובן. לפחות זה מה שחשב היינריך היינה, אחד מגדולי המשוררים הגרמנים, שב-1825 החליט להיטבל לנצרות כדי לפתוח לעצמו כמה דלתות, ובמיוחד את הדלת למשרה אקדמית נחשקת. אלא שהמציאות התבררה כקצת פחות משתלמת: המשרה לא הגיעה, האנטישמיות לא נעלמה, והיינה מצא את עצמו במצב שבו גם הנוצרים וגם היהודים לא ממש מרוצים ממנו. במכתב לחברו הטוב הוא תהה במרירות: "האין זה מוזר? רק התנצרתי וכבר כועסים עלי שאני יהודי". וזה עוד לא הכל. היינה, שכבר התחרט על כל העסק, הסתבך בהמשך גם עם הצנזורה הגרמנית, עזב לפריז והפך שם לכוכב ספרותי שהסתובב עם אלכסנדר דיומא ופרדריק שופן. אבל למרות ההצלחה, הגעגועים לגרמניה לא הרפו ממנו עד יום מותו. בספרייה הלאומית שמור מכתב אחד ויחיד פרי עטו של היינה, שנכתב חודשים ספורים אחרי התנצרותו, ובו הוא מספר לחברו מה באמת חשב על ההחלטה ששינתה את חייו. ויש שם לא מעט חרטה, תסכול וגם הומור יהודי משובח. אז מה בדיוק כתב האיש שגילה שבשביל להפסיק להיות יהודי, לא מספיק פשוט להחליף דת? >> shorturl.at/87dJh
5
3
1
60
2,518
אמנם קצת באיחור אך לאהבתנו אין עיתוי: בשבוע שעבר חגג מיקי גבריאלוב יום הולדת, ואנחנו מתים על האמן הענק הזה, שכבר יותר משישה עשורים אחראי לחלק נכבד מפס הקול של החיים שלנו. אבל כמה אתם מכירים את הסיפורים שמאחורי השירים שלו? למשל, איך מפגש מקרי במעלית, שיחת טלפון אחרי חצי שנה ומסיבת פורים הולידו את אחת מבלדות האהבה היפות במוזיקה הישראלית? איך שיר של חנוך לוין שנזרק מהצגה הפך ללהיט מקפיץ? ואיך שיר שנועד בכלל למחות על שוחד הפך ל"פינה ירוקה" האהוב? אז חזרנו לריאיון שבו גבריאלוב סיפר לנו על האהבות, המחאות והסיפורים האישיים שהסתתרו כל השנים בתוך השירים שכולנו יודעים בעל פה. ויש שם כמה הפתעות נהדרות >> shorturl.at/F1kJV
3
1
31
1,363
כשחושבים על פסל החירות בניו יורק, חושבים על אמריקה, על דמוקרטיה ועל מיליוני מהגרים שהגיעו אליה בתקווה לחיים טובים יותר. אבל לא הרבה יודעים שמי שהפכה את הפסל לסמל של קבלת מהגרים ופליטים הייתה דווקא משוררת יהודייה צעירה בשם אמה לזרוס. היא נולדה למשפחה אמידה במנהטן, זכתה כבר בנעוריה לחסותו של אחד מגדולי הסופרים האמריקאים, ובכלל לא התעניינה במיוחד בשורשיה היהודיים. אלא שאז הגיעו הפוגרומים ברוסיה ב-1881, ואיתם המוני פליטים יהודים שנמלטו לאמריקה. לזרוס יצאה לפגוש אותם בנמלים, סייעה להם להשתקם והחלה לעסוק יותר ויותר בזהותה היהודית ובגורל בני עמה. כשנתבקשה ב-1883 לתרום שיר למכירה פומבית שנועדה לממן את הקמת הבסיס לפסל החירות, היא כתבה את "הקולוסוס החדש", ובו הפכה את הפסל ממצבת ניצחון לחירות ל"אֵם הגולים" שמקבלת בזרועות פתוחות את העניים, הנרדפים וחסרי הבית. לזרוס, שאגב דיברה על הצורך במולדת יהודית עוד לפני הרצל, מתה בגיל 38 ולא זכתה לראות את מילותיה נחקקות על הפסל. רק 16 שנים לאחר מותה הן זכו למקום של כבוד בבסיסו. לכבוד יום החירות העולמי, בואו להכיר את האישה היהודייה שנתנה לפסל הכי מפורסם באמריקה משמעות חדשה לגמרי. וגם לגלות למה, למרות תרומתה, היא כנראה לא הייתה מתקבלת בברכה בטקס חנוכתו >> shorturl.at/MPn4s
1
8
449