עיתונאית. זמרת מקהלות, אמא של בולי. מרגישה רגשות גדולים ואז כותבת אותם. כל מה שאני כותבת אמיתי חוץ ממה שלא
Joined August 2009
- Tweets33.2K
- Following555
- Followers8K
- Likes40.5K
Pinned Tweet
האתר הזה, כמוני, הוא עבודה בתהליך. כמוני הוא מלא באגים ולא נראה הכי יפה. אבל בניתי הכול בשתי ידיים ואפילו כתבתי קוד, ומפה לשם, סוף סוף יש מקום שבו אפשר לקרוא את כל הסיפורים שפרסמתי
mayanrodeh.lovable.app/
בסוף כל מפלגת קואליציה שאתם מצביעים לה - עומדים אנשים עם הרבה כסף והרבה אידיאולוגיה מפחידה. הבחירות האלה הן על הרבה יותר מכן או לא ביבי - הן על החופש של כולנו. החופש הכי הכי בסיסי של היום יום.
תודה ל
@KerenC_K
שמקלפת את קליפות החרטוט
shomrim.news/hebrew/conserva…
אני צריכה שנייה שתכבדו, למרות שזה קשה, גם לי: אדם שאני מכירה, חיי חיים ליברליים, מגדל משפחה שלא במסגרת נישואים, חילוני - שהצביע ביבי בעבר, רוצה להצביע פייגלין סמוטריץ'. הוא לא משתכנע כשאני אומרת שזו מפלגה שמתנגדת לאורח חייו, והוא לא מאמין שהם יעשו משהו בפועל
אני מתרגשת עד דמעות מכל האנשים שבאים להצביע. אנחנו קבוצה, אנחנו ערבות הדדית, אנחנו תמיד יהודים ותמיד ישראלים, והבית הוא הבית של כולנו. תודה שאתם חלק מהקבוצה שמאמינה בטוב
לפני כמה חודשים פגשתי בבר איזה בחור והיה פלירטוט והחלפנו ווטסאפ ואני כזה רוצה לבוא אליי? והוא כזה לא אני הולך לאכול סודוך. ואז ראיתי אותו שוב ואמרתי וואלה אולי אני אשלח לו הודעה וחיפשתי "סודוך" בהודעות כדי להגיע לשיחה איתו ואני כזה וואו מה קרה לחיים שלי
רגע גם להגיד "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" יעצבן עכשיו ימנים? שאני אבין עד כמה הכמיהה לשלום מפחידה אותם
מתרגשת משירי שלום כאחרונת ילידי האייטיז, אבל הבעיה היא ששרנו שירי שלום אבל לא ידענו מה זה ערבים, לא ידענו מה עזה ומה זה גדה ומה ההבדל בין לבנון לסוריה. לשיר שירי שלום ולהצביע למפלגות שמצהירות שלא יישבו עם ערבים זה די דומה. דמוקרטיה ושלום עושים ביחד. זה לא כמו שיר שאפשר לשיר לבד
לשימבורסקה יש שיר שאומר שכל עוד האישה מהריקסמוזאום מוזגת יום אחר יום חלב מכד לקערה, העולם אינו ראוי לקץ העולם. ראיתי היום את יוני רכטר ותזמורת המהפכה, וכל עוד מוזיקה של יוני רכטר ממשיכה להתנגן, המדינה הזו לא ראויה לקץ המדינה
שמעו, לא ידעתי שזה ככה, אבל מסתבר שבדיקות פפילומה, לפחות בקופה אצלי, נהיו משהו ממש פשוט שאת עושה לעצמך, מכניסה מסובבת מוציאה. בלי רופא נשים, בלי הג'ק שפוער לך ובלי המשטח גרון הווגינלי הזה. עכשיו באמת אין תירוץ
קטע שכתבתי לפני שנתיים, ואז הכנסתי לספר, ואז הקראתי בבר תל אביבי שקרו בו כל מיני דברים שכתבתי עליהם ספר.
גוף קל, מתוך ערב השקת גיליון הבכורה של כתב העת קולאז'
בכל פעם שאני מנסה לצאת מהחנייה של קניון גבעתיים אני מרגישה שמי שאחראי על השילוט עשה את זה כדאחקה. אשכרה יש שם שלטים שכתוב עליהם יציאה ומובילים לקיר
שלא מבחירה נכפו עליי חיים שיש בהם יותר מדי זמן פנוי. אני יודעת, אתם מצקצקים. אבל אחרי יומיים עסוקים מבוקר עד לילה, מלאים באנשים מחוץ לבית, כשלכל מקום הלכתי ברגל - נזכרתי כמה להיות עסוקה שומר אותי שמחה. לא היה לי זמן לרחם על עצמי או להיות עצובה, ולהיכנס למיטה רצוצה מעייפות זה אושר
כל הגאונים שכותבים שאם משנים את ההגדרות הציוצים נשארים בעברית - נראה לכם שאנחנו עד כדי כך סתומים? די להסגביר
מישהו פעם קרא לי "פורסט גאמפ של השחיתות בעיתונות". זה מה שעושות שנים בוואלה של תיק 4000, בישראל היום בתקופתו הגרועה, ובכמה חודשים אצל אלי עזור. דווקא בגלל זה, היום אני אקסטרה טהרנית בכל מה שנוגע לחציית קווים. אני כבר שנים מקפידה על זה גם מול הכתבים שעובדים איתי, וגם מול הבוסים