Roie Labes retweeted
Replying to @itairubin1 @dahanmicha
אני אגיב רגע בתור מצביע יאיר גולן, כי אני שמאלני רחמנא לצלן. ברור לי שבבסט קייס סצנריו מבחינתי תהיה פה ממשלת שינוי שלפחות 75% ממנה היא ימנית, רה"מ המועדף עליי בגוש הצהיר רק השבוע לאימתי שהוא לא ימסור גרגר אדמה בשום מצב.
העבודה חזקה מבחינתי היא תעודת ביטוח שממשלה כזו לא תגרור >>
Roie Labes retweeted
דלפ אחושרמוטה אבל אני הולך למות על הגבעה הזו, בואטנג היה מעולה אתמול.
תנועה לעומק ומסירה לטוריאל בגול הראשון
בישול מעולה של הגול השני,
מבאסת ההחאטה שלו שהגיעה בגלל תזמון לא טוב בתנועה אבל אם הוא לא היה מסומן מראש ביציע כחוליה החלשה לא היו מתעכבים על זה כלכך הרבה במשחק שבו נתנו 3
Roie Labes retweeted
אתי אלון: הלו זה הבנק למסחר
הבנק למסחר: כן
אתי אלון: היי אני רוצה לנהל את הסניף שוב
ה: מה
א: אני רוצה לנהל את הס
ה: כן שמענו מה אמרת אבל זה משוגע לגמרי
א: למה
ה: הממ כי גרמת לאסון הכי גדול בתולדות הבנק
א: אוף חבל שאתם מתעסקים ככה בחרמות אישיים למה שלא נקים בורד אחדות רחב איתי ועם אחי עפר? כולנו אחים
Roie Labes retweeted
Replying to @e_ya_l
הדר שטרימר נשמע כמו שם של אוהדת מכבי סל מנויה באולם ביד אליהו שמתמרמרת על השירים האלימים של אוהדי הגועל ואז שרה שסלים טועמה מחבל
Roie Labes retweeted
זה שעדיין יש קונים לסחורה כמו טרנספר או "הסברה" בתור מדיניות זה באמת בלתי נתפס. לא יהיה טרנספר בעזה. ממשלת ימין מלא מלא וממשל אמריקאי שפלירטט עם הרעיון לא הצליחו לקדם את זה כי זו פנטזיה לא ריאלית. אותו דבר הסברה, שופכים פה מיליארדים על שיווק ולא מבינים שהבעיה היא עם המוצר.
Roie Labes retweeted
אחרי עלייה לגמר גביע הטוטו ולפני פלייאוף קונפרנס ליג זה זמן טוב להזכר ברגע ששינה את ההיסטוריה של הפועל תל אביב
Roie Labes retweeted
רועי אלקוקין עושה סימני פוטנציאל להיות יום אחד הרועי הבכיר בקרב קהילת הרועי. ביברס נאתכו קטן
Roie Labes retweeted
אגב, שלושת ההעברות הכי גבוהות בהיסטוריה של הפועל ת"א בסכום מצטבר של כ 6 מיליון יורו, בוצעו כולן ב 12 החודשים האחרונים ע"י מי שמכונים פה מדי פעם 'הניסנובים'
Roie Labes retweeted
כל סדרה אי פעם על המוזיקה הישראלית
פעם שמעו פה רק מוזיקה של אשכנזים
מישהו שמספר שדוד שלו מאמריקה שלח לו קסטה של משהו משם ועף לו הראש
מועדון רוקסן בשנות ה 90
הפיגועים באוטובוסים
סצינה מרצח רבין
Roie Labes retweeted
Replying to @Stanley_jayson5 @FabrizioRomano
This comment is going to be retweeted a lot in 2-3 years so whoever sees that - look for Roie Labes on Spotify
Roie Labes retweeted
תשמעו פירוש השם של יוני (יהונתן) נתניהו הוא 'אלוהים נתן אלוהים נתן' וזה מזכיר לי את הסיפור ששמעתי על מישהי שהציגה את עצמה פעם בצבא כ'מק"ס קורס קפ"ה' שזה אומר 'מפקדת קורס קורס קורס פיקוד והדרכה'
Roie Labes retweeted
Replying to @shmuelfr
האם אלוהים יכול לברוא משפט ששמואל פרנקל לא יצליח להתעלל בו תחבירית בציוץ
Roie Labes retweeted
ההסבר היחיד לזה שהחוג ( באמת חוג) של אהבת השם גורדון קיבל יותר כותרות ראשיות מההצלחה המטורפת של ענאן חלאילי והסכומים שמוכנים לשלם עליו מועדונים גדולים באיטליה היא תקשורת ספורט גזענית שגומרת מכל אידיוט שאומר משהו על ישראל. חלאילי רצה הגורל הוא ערבי
Roie Labes retweeted
האם אתם מכירים או אתן מכירות סטודנט או סטודנטית לחינוך מיוחד, לקלינאות תקשורת, לריפוי בעיסוק, לניתוח התנהגות, לסיעוד, או בתחום דומה, שישמח/שתשמח להכנסה נוספת ועבודה כבייביסיטר לבחור אוטיסט בן 20, בתל אביב קרוב לגבעתיים, כפעמיים בשבוע? יש חנייה, והאמא של הבחור נחמדה ומשלמת טוב.😊
Roie Labes retweeted
חיפוש העבודה שלי, עדכון.
אני מפתח עם 13 שנות ניסיון, רקורד של עשרות מוצרים שאת חלקם הובלתי בתור ראש צוות ומנהל פיתוח, והשוק עכשיו פשוט מטורף.
אני גר בדרום לבנון המכונה צפון ישראל, מה שאומר שאני מחפש עבודה מרחוק או היברידית גמישה מאוד, ולקלחת הזאת נכנסו ה AI והפיטורים האחרונים.
אז אם שמעתם על מישהו שמחפש בילדר תותח, שיודע לבנות נכון ולקחת אחריות ולא דורש ארבעה ימים במשרד במרכז תל אביב קרוב לרכבת, תפנו אותו אליי או שתשתפו.
סניור / סטאף, פולסטאק, TypeScript ו Node
omermichaeli.dev
בהצלחה לי ולכל מחפשי העבודה שהצטרפו למסע.
Roie Labes retweeted
בצל פסטיבל לואיזו
בעוד שבועיים אנחנו מקיימים את הטורניר השנתי (השלישי במספר) לזכרו של גל אחי הגיבור במודיעין,
מוזמנים להגיע ולצפות בשחקנים כמעט ברמה של לואיזו (טוריאל הבקיע בטורניר עוד לפני שהבקיע בהפועל)
ובעיקר לחלוק כבוד ולשמוח לזכרו של גל דרך מה שהכי אהב - הכדורגל
Roie Labes retweeted
זהו. עוד עונה. עשרה חודשים שבהם אנשים עם עבודה, משפחה, כאבי גב ודעות פוליטיות, תלויים בתוצאה. ואחרי ששוב הבטחנו לעצמינו שלא נפתח ציפיות, לא ניפול בפח הזה של ״יש פה משהו״, אז היה פה משהו. אני לא מבקש אושר. אושר זה לילדים. רציתי סימן חיים. שירוצו גם בדקה 95 לכדור אבוד כדי שאני אוכל להתנחם בעובדה שהם לפחות יודעים באיזו קבוצה הם משחקים. והעונה הזאת הם ידעו. הם ידעו שכל החמצה היא פרק נוסף בתורת הסבל וכל ניצחון הופך תוך חמש דקות לתוכנית חומש לשיקום האימפריה.
באו ביישנים מהלאומית, המקום שיותר מדי מועדונים גדולים לא חזרו ממנו. והם חזרו. לא כמו קבצנים שרוצים להיכנס למסיבה. הם נכנסו, ניגבו רגליים, הסתכלו ימינה, שמאלה, ואמרו: סליחה, יושבים כאן.
וזה היה יפה כמו אדם שקם אחרי נפילה ומעמיד פנים שלא כאב לו, למרות שכולם ראו. הפועל של העונה הזאת לא הייתה קבוצה גדולה. עוד לא. היא הייתה קבוצה שמנסה להיזכר איך עומדים זקוף.
וזה הרבה יותר מרגש כי הקבוצה הזאת ניצחה לפעמים כי היא התעקשה. כי השחקנים רצו. כי בלומפילד. ואוו. בלומפילד. והיו משחקים שבהם הפועל נראתה כמו הבטחה והיו משחקים שבהם היא נראתה כמו תזכורת לזה שהדרך עוד ארוכה, שהרגליים עוד רועדות, שהסגל עוד לא שלם, שהלב עוד צריך להתחזק, ושמי שחושב שאפשר לקפוץ בעונה אחת מהלאומית לאליפות כנראה שכח.
ובדיוק בגלל זה, אני מתגעגע, כי הפועל לא שיקרה אותי. היא לא אמרה תשכח מהכאב, הכול נמחק. היא אמרה משהו הרבה יותר משמעותי: אני כאן. אז בנינו ארמון השנה. ארמון קטן. עם נזילות.
עם טיח מתקלף. עם שכנים רועשים מדי וקירות דקים מדי. אבל ארמון. כי מה אנחנו צריך בעצם? מעט מאוד. קבוצה שאכפת לה. ניצחונות שמשכיחים לכמה דקות כמה המצב החרא וכן, גם הפסד אחד שמזכיר לך. והעונה הזאת נתנה את כל זה. שבתות עם סיבה. דמעות עם כתובת. שיחות עם הילדים בדרך לבלומפילד ושתיקות בדרך חזרה. הפועל נתנה לי העונה קבוצה שהתגעגעתי אליה שנייה אחרי שריקת הסיום. לא בגלל הדרבי או ביתר או חיפה, אלא כי היא החזירה לי תחושה ששכחתי: לחכות. וזה, רבותיי, אכזרי. כי עכשיו פגרה. ומה נעשה עכשיו? נדבר על רכש? נריב על מאמן? נשנא שחקנים שעוד לא חתמו? נתאהב בשחקנים שראינו ביוטיוב שלוש דקות וחצי בליגה הסלובנית השנייה? בטח נגיד: צריך עומק, אסור להרוס את מה שנבנה. ובעיקר נסתובב עם הגוש המעיק הזה בחזה: געגוע. לא להפועל מדומיינת. געגוע לקבוצה הזאת בדיוק. שעלתה ליגה ולא התכווצה. לקבוצה שהייתה לפעמים טובה, לפעמים מרגיזה, לפעמים נאיבית, לפעמים נפלאה, אבל כמעט אף פעם לא ריקה. להפועל שהחזירה את התחושה שאנחנו לא כאן לשמור על הזיכרון אלא משתתפים בהווה. וזה אולי הדבר הכי יפה שקרה העונה. הפועל לא ביקשה שניזכר. היא הכריחה אותנו להיות. לקוות. להאמין בזהירות. לשכוח בזהירות. להיפגע בזהירות. ובעיקר לחכות.
כי היא לא הבטיחה גאולה, היא לא סגרה מעגל ובטח לא ריפאה עשור של כאב. היא עשתה משהו קטן בהרבה, ולכן גדול בהרבה: היא גרמה להפועל תל אביב להיות שוב דבר שקורה. ועכשיו, כשהיא איננה לכמה שבועות, אנחנו נחכה. אנשים מבוגרים, מגוחכים, נאמנים, עצבניים, יושבים מול הקיץ ומחכים לקבוצה שלהם שתחזור.
לקבוצה הזאת מגיע שתתגעגעו אליה. יאללה הפועל. ❤️














