Iam Uri

יותם קיפניס, ששני הוריו נרצחו ב-7 לאוקטובר ומשפחתו נחטפה לעזה מדבר על הבריונות כלפיו: יש אנשים שלא רואים את הבן אדם שנמצא מאחורי המילים. אני פעיל שלום כבר הרבה זמן. להיות פעיל שלום זה אף פעם לא קל. כי זה לא עכשיו סתם להיות הבן אדם הנחמד הזה שאומר פיס אנד לאב. פעיל שלום צריך להגיד דברים קשים. פעיל שלום צריך לבקר את הממשלה, לבקר את מי שפוגע במאמצים לשלום - בין אם זה האנשים שנמצאים בממשלה, או בצד השני, שזה כמובן החמאס. אני חטפתי מכות בהפגנות כשהפגנתי בזמנו בעד שיקום עזה מתוך האינטרס של העוטף. אני כמובן לא אמרתי שהדרך שבה זה הולך לקרות זה מזוודות של כסף שמגיעות ישר לחמאס ומחזקות אותו. זה היה דבר שצריך לעשות בפיקוח בין-לאומי ובשיתוף הרשות הפלסטינית, בשביל לקדם פרטנר מתון יותר שאפשר לדבר איתו, ואפשר לקדם איתו שלום. אבל כשאני הפגנתי למען האינטרס של תושבי העוטף, האנשים שלא הבינו את הדברים האלה (אגב, לא האנשים מהעוטף הם אלה שתקפו אותי. זה היו פעילים של מאי גולן מתל אביב שפשוט הגיעו לשם) אפילו לא עצרו לדבר, פשוט תקפו אותנו. אני מכיר את הדבר הזה מלפני המלחמה. אין שום דבר מפתיע בזה שאנשים רואים בן-אדם שההורים שלו נרצחו על ידי החמאס ומאחלים לו שגם הוא היה צריך להירצח. אין בזה שום דבר חדש. וכבר עצוב להגיד - אני הפסקתי להתרגש מזה. ואני הולך להמשיך לקדם את מה שיביא לשלום ולביטחון, בלי להתייחס למה שיש לאנשים האלה לומר. האנשים האלה לא הולכים לעצור אותי. ואני הולך להמשיך לבקר את כל מי שמנסה לעשות ניצול ציני של הדברים שעברנו בשביל לקדם הזיות משיחיות של קידום גוש קטיף. אני הולך לבקר את כל מי שפוגע בסיכויים של החטופים לחיות על ידי קידום של הצעות חוק פופוליסטיות בכנסת ודיונים עליהם, ואז גם מעז לחבק את האנשים שהוא פוגע בה במשפחות שלהם. וכן, צריך להגיד את זה - יש בממשלה אנשים שאם זה היה תלוי בהם, בני המשפחה שלי לא היו משתחררים. הם כבר גורמים מספיק נזק על ידי זה שהם היו חלק מהאחראים למחדל של השבעה באוקטובר. ואני הולך להמשיך להגיד את זה. לא משנה כמה איחולי מוות אני הולך לקבל.