דוכי

התמונה הזו של סטרוק היא ממקום הפיגוע ביום שישי. תסתכלו על המבטים וההקשבה של ראשי מערכת הבטחון וראש הממשלה. אין עוד אשה במערכת הפוליטית שכולם לוקחים אותה כל כך ברצינות. והנה מה שכתב השבת קלמן ליבסקינד: "מי שביקש דוגמה קטנה להשפעתה ההרסנית של התעמולה התקשורתית הרעילה, קיבל אותה לפני כמה ימים בקיבוץ נחל־עוז. על הבמה ישבו נציגי מפלגות, בקהל צעקו כמה מהנוכחים לשרה אורית סטרוק "הדם על הידיים שלך". די לראות את התמונות האלה כדי להבין כמה שקר הוזרק לוורידי השיח הציבורי שלנו בשנים האחרונות. כי בעולם שיש לו עניין בעובדות, אורית סטרוק הייתה צריכה להינשא בעוטף עזה על כפיים. כשהיא הזהירה מאוסלו, חשבו שהיא משוגעת. כשהצביעה על הסכנות שבהתנתקות, הקיבוצניקים בעוטף חגגו את המהלך. כשהיא ובצלאל סמוטריץ' דרשו לפני שנים לכבוש את עזה לפני שהיא תכבוש אותנו, המחנה הפוליטי שצורח לה עכשיו שהיא אשמה לעג לה שהיא משיחית. "מישהו מלבד סמוטריץ' רוצה את עזה?", ענה לה וליו"ר המפלגה שלה מאמר בהארץ. "לכבוש את רצועת עזה יעלה באלפי חיילים מתים", איימה תנועת השמאל "מחזקים". "האובססיה המשיחית של הימין המתנחלי נחשפת בכל שיגעונה". ערב הטבח, אורית סטרוק שיגרה עוד ועוד מכתבי אזהרה לראש הממשלה נתניהו, לשר הביטחון יואב גלנט, לראש המל"ל צחי הנגבי ולרמטכ"ל הרצי הלוי. היא זעקה כשנפתלי בנט ויאיר לפיד הזרימו לעזה חומרים דו־שימושיים. היא זעקה חזק יותר כשהממשלה שלה המשיכה בכך. "החומרים האלה יחזרו אלינו כראשי נפץ בעימות הבא", כתבה, ופירטה את מלאי המוצרים המסוכנים שישראל מכניסה למדינת חמאס. אחרי כל זה, האופן שבו השמאל הישראלי הצליח להפוך את אורית סטרוק למכשפה ולמרשעת, רק כדי לא להתמודד עם המראה שהציבה בפניו, מלמד הכול. על זה הבחירות. על האופן שבו השיח הישראלי מתנהל על אדנים של שקר, של הסתה ושל תעמולה."