בנט חי בלה לה לנד. ולא בפעם הראשונה. כמה פעמים צריך להסביר לו שהמציאות הבינלאומית השתנתה מן היסוד? זו כבר לא ממשלת השינוי, שפעלה במציאות שבה עדיין היה מרחב תמרון מדיני. ישראל ניצבת כיום בפני משבר לגיטימציה חסר תקדים, וסנקציות נוספות עלולות להגיע ללא שינוי מהותי במדיניות. אם בנט חושב שהוא יכול לתמוך בסיפוח E1, להתנגד למדינה פלסטינית, להמשיך את הכיבוש בעזה ובמקביל להיפגש עם סיסי ועבדאללה ולמשוך השקעות לישראל, הוא פשוט אינו מבין את עומק המשבר הבינלאומי. ההבטחות להילחם בטרור היהודי חשובות, אבל אינן תחליף לאסטרטגיה. המשך ניהול הסכסוך עם שלושה מיליון פלסטינים בגדה המערבית, ללא אופק מדיני, הוא בדיוק אותה חשיבה טקטית שהביאה אותנו למצבנו הנוכחי. אם בנט חושב שעצם החלפת נתניהו תספיק כדי לשקם את מעמדה של ישראל, הוא אינו מבין את השינוי העמוק שמתחולל בארצות הברית ובאירופה. לא מבצעי השפעה, לא צעדים קוסמטיים בגדה וגם לא עוד מערכה חסרת תוחלת נגד איראן ישנו את המציאות הזו. מי שרוצה להחזיר השקעות לישראל, לשקם את יחסיה הבינלאומיים ולהבטיח את עתידה חייב להציע שינוי אסטרטגי אמיתי, בראש ובראשונה בסוגיה הפלסטינית. הגיע הזמן להפסיק למכור לציבור הישראלי אשליות. החלפת נתניהו ללא שינוי מדיניות לא תספיק.

משלל הדיווחים האחרונים עולה תמונה מטרידה, שלא לומר מבהילה. על פניו, הולך ומתחזק החשש שבנימין נתניהו גמר אומר להשתמש בסוגיה האיראנית ככלי פוליטי, בין אם כדי לדחות את הבחירות ובין אם כדי ליצור מציאות ביטחונית שתאפשר לו לכפות הקמת ממשלת אחדות בראשותו. מכיוון שאין בעת הנוכחית הצדקה מודיעינית לתקיפה מיידית באיראן, ומכיוון שקשה להניח שצה"ל ייזום מערכה כזו ערב הבחירות ללא הצדקה ביטחונית ברורה, נראה שנתניהו פועל בשני ערוצים: מצד אחד, על פי הדיווח של @BarakRavid , הוא מפעיל לחץ על טראמפ, כנראה לתקוף באיראן. מצד שני, ההתנהלות הישראלית וההצהרות הלוחמניות מעוררות חשש לניסיון לגרור את טהראן לתקוף את ישראל, ובכך לייצר את ההצדקה למערכה נוספת. בשני התרחישים עולה חשש למעורבות פסולה של שיקולים פוליטיים בסוגיה האיראנית. אבל גם אם נניח שנתניהו אינו מעוניין במלחמה נוספת, אלא רק מבקש להסיט את השיח הציבורי לסוגיה האיראנית, שנוחה לו יותר מבחינה פוליטית, אין בכך כדי להפחית מחומרת המצב. המתיחות בין ישראל לאיראן כה גבוהה, והחשדנות ההדדית כה עמוקה, עד שכל הצהרה לוחמנית או מהלך צבאי עלולים להצית הסלמה שתצא משליטה. קשה להניח שראש הממשלה אינו מודע לסכנה הזו. אם אכן זה המצב, מדובר בהתפתחות מסוכנת. האפשרות שמדינת ישראל תיגרר למלחמה נוספת עם איראן, על כל המחירים הכבדים הכרוכים בכך, לא בשל צורך ביטחוני דחוף אלא בשל שיקולים פוליטיים, חייבת להדיר שינה מעיניו של כל אזרח ישראלי. מערכת הביטחון, ובראשה הרמטכ"ל וראשי ארגוני המודיעין, חייבת להבהיר באופן חד-משמעי שאין מקום למערכה נוספת ללא הצדקה ביטחונית מבוססת, יעדים אסטרטגיים בני השגה ואסטרטגיית יציאה ברורה. ביטחון ישראל אינו כלי במשחק ההישרדות הפוליטי של איש. המחיר הכבד שישראל עלולה לשלם על מערכה נוספת עם איראן, בחיי אדם, בכלכלה, בחברה ובמעמדה הבינלאומי, מחייב בחינה מעמיקה של כלל השיקולים הביטחוניים והאסטרטגיים, ללא כל השפעה של שיקולים פוליטיים זרים.