איתי נבו לנדסברג - Itay Nevo

לאורך שנות שלטונו של נתניהו הייתה לי תחושה מתמדת שהאיש הזה יביא לאסון איום ונורא. מעבר לשיסוי, לשחיתות, לניתוץ כל המוסדות הממלכתיים ולפירוק המרקם החברתי במדינה, היה לי ברור (גם בשנים בטחונית ״טובות״ כביכול) שהתנהלותו הסמכותנית, האדנותית, המושחתת והמופרקת תגזור אסון על עם ישראל. בסיוטים הקשים ביותר שלי לא דמיינתי לעצמי טבח - פוגרום של ממש - דוגמת 7.10. המדובר בהתפרקות מוחלטת של המדינה. וזאת, נוכח מדיניות מכוונת של חיזוק ומימון האויבים הכי אכזרים שלנו על מנת להחליש גורמים מתונים, ושל החלשה סיסטמטית של כל מערכות השלטון בישראל והגורמים הממלכתיים (לרבות צה״ל והשב״כ) במשך שנות דור. מראות נשים, ילדים, מבוגרים וצעירים נרצחים, נאנסים, מושפלים - חסרי אונים ונטולי כל הגנה - בסתירה מוחלטת להצדקה ותכלית קיומה של המדינה היהודית. כמו כל ישראלי - המראות, הקולות והסיפורים הללו שרטו את נפשי לעד. אינני אדם מאמין. אבל כשאלך לקלפי ביום ג׳ - אשא בלב תפילה קטנה לעילוי נשמתם של שירי, אריאל וכפיר ביבס, של משפחת קוץ, משפחת קדם-סימן טוב וכל נרצחי ישובי עוטף עזה שהופקרו למותם, של רוני אשל והתצפיתניות הגיבורות, של ענר שפירא ונרצחי המיגוניות, של אלרואי בן שטרית, עדן נימרי וכל החיילים הגיבורים שמתו תוך חירוף נפש, של רותי ואריק פרץ וכל נרצחי מסיבת הנובה, של תושבי שדרות ונתיבות, הפנסיונרים מהמיניבוס, המשפחות שנטבחו בדרכים, הצעירים שנרצחו בשירותים בזיקים - וכל שאר נרצחי וקורבנות טבח נתניהו. יהי זכרם מהפיכה