יצחק גוילי Gilitz

בנובמבר 2022, ראה אור ספרי השני "חלון אל הבהיר". הספר הוא מסע שירים מעין אישי מנעוריי וממלחמת לבנון 1982 אל ימינו אנו, ולאושרי רבים קראו נהנו והתחברו, והספר ושירים בו זכו לסקירות רבות. נרגש להודיע כי אמש הועלה הספר באופן דיגיטאלי לאתר עברית. המחיר הוא 15 ש"ח בלבד, כדי שתקראו.

מישהו בשמיים ריחם עלינו פשוט ככה

השיר כאן השבת במוסף הספרות של ידיעות ונכתב בעצב לזכרה של שושנה סטרוק ז"ל ובעצם עבורי ועבור רבים מהיוצאים בשאלה. תודה מיוחדת @Eladzrt על שסייע והביא את המילים לאור. שבת שלום ומבורך חברייא

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן בָּנוּ כֹּחַ לָשֵׂאת שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם מַחְלִיף, וְאֶת הָאוֹר וְהַחֶסֶד שֶׁנִּתַּן לְעַמֵּנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה.

אתמול הייתי בקיבוץ גן שמואל בטקס על חבר משם. בזמני חצי מהלוחמים היו קיבוצניקים היום ההרוג האחרון שלהם היה לפני 20 שנה. ירידה קשה וכואבת בתרומה.

זיכרון קשה ואולי הגיע הזמן להניח אותו

שיר שלי מופיע על לוח בבית קפה בצפון, שלח לי כעת מילואימניק ... מתוך ספרי "חלון אל הבהיר"(22)

הצער הכללי על אובדן בנים במלחמות מסגיר כמה אהבה בסיסית יש בנו איש לרעהו. הצער הזה נותן בי תקווה מאז לבנון 82

העברית אינה לשון בלבד, אלא בית שאנו יושבים בו עם אבותינו, יודעים היטב כולנו, וגם ההאקרים האיראנים שפרצו לאתר האקדמיה ללשון עברית.

אחד הדברים האהובים עליי בחג הנפלא הזה זה ללכת לקנות יין ממתקים וכמה עוגות ולחלק את זה לחמש שש חבר'ה כולם מופתעים שהם מקבלים משלוח מנות כל שנה מחדש חג שמח ומבורך שיבוא עלינו

עם שובו של רן גוילי כבר לא נשוב למה שהיינו אך אולי נדע מה איבדנו בדרך

בָּרוּךְ הַלֵּב שֶׁיּוֹדֵעַ לֶאֱהֹב, וּבָרוּךְ הָאָדָם  שֶׁנִּשְׁאַר נֶאֱמָן לְאַהֲבָתוֹ גַּם כְּשֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר. והמבין יבין

אותו יום ירד גשם, ואי אפשר היה לדעת אם לברכה ירד או לפורענות, הרווה את האדמה אך גם הכביד את הלב כתבתי פעם שיהיה יום מוצלח ומבורך חברייא

לפני שבוע הושק אצל בית ביאליק בתל אביב גיליון מספר 15 של כתב העת אורות היפה והמעמיק, נושאו הפעם היה המשורר הלאומי ביאליק, שורה משירו "יתמות" הניעה לשיר שהבאתי כאן ונכלל בגיליון. שבת שלום ומבורך לכולנו חברייא

שיר נוקב שראה אור לאחרונה בגיליון "שחקי שחקי" מבית תרבות נטו

פעם מזמן אמר לי חבר שנפל בקרב כמה ימים אחרי כך: ‘לפחות אתה תזכור שהייתי.’ מאז אני כותב. זו היד על הכתף. אולי זה כל מה שיש לנו בעולם.

הסיפור הכי חשוב בחיים הוא הסיפור שאדם מספר לעצמו על עצמו כתבתי ועדיין מאמין בזה

חיוכו של החייל שהושב היום לקבורה הזכיר לי חברים שלי שמתו בקרבות ישנים שחיים בי יותר מאלה החיים, הם באים בלילה, יושבים איתי לשולחן, מזכירים לי חיוכים שעוד לא שכחתי.

מתוך מוסף הספרות ב7 לילות בידיעות אחרונות לשבת. שיר של עבדכם. שבוע טוב ומבורך ביופי חברייא