מוקדש לזכרו של רב״ט אופיר טסטה ז״ל נכתב ע״י עידו סומך, נהג טנק בגדוד 77: בסביבות 7 בבוקר הייתה לנו הקפצה בגלל גשם סגול, נכנסנו לטנקים ושמענו בקשר שהרבה מחבלים מתקרבים לגדר, ונסענו הטנק של הממ שלי והטנק שלנו, הממ שלי עלה לעמדת אש 106 ואנחנו נסענו לגדר לכיוון עמדת אש 91. בגדר נתקלנו בסביבות ה10-15 מחבלים חיסלנו אותם עם פגזים ודרסתי אחד. אחרי שחיסלנו אותם התחילו להיכנס עשרות של מחבלים לשטח הארץ, ירו טיל נ״ט על הטנק שלי, מפקד הטנק שלי, שי לוינסון, עף מהטנק וככל הנראה נהרג, התותחן שלי אריאל אליהו נשאר בטנק, אבל באותו הזמן נראה כמת, והטען שלי אופיר טסטה עף גם הוא מהטנק וחשבתי שגם הוא נהרג בזמן שהטנק עולה באש מאחורה. הטנק התמלא בעשן, פתחתי מדף נהג וברחתי עם הטנק תוך כדי שיורים על הטנק טילי נ״ט ללא הפסקה. התחלתי לנסוע לכיוון המדינה, ועצרתי בדרך בשביל לבדוק אם התותחן שלי במקרה עדיין בחיים, וכשעצרתי הטען שלי אופיר טסטה צעק לי ״סומך״ והבנתי שהוא בחיים, יצאתי מהר מתא הנהג וראיתי אותו שוכב על הצריח מלא בכוויות מכף רגל ועד ראש ובסוג של הלם קרב, אמרתי לו להיכנס לטנק ובדקתי את התותחן שלי (אריאל אליהו) שהיה לו דופק חלש מאוד והוא נשם ממש חלש, אז ניסיתי לחלץ אותו מהטנק בזמן שהטען שלי אופיר טסטה היה על הצריח ושמתי פה שככל שאני מושך אותו כך אני גם מוריד ממנו את עורו השרוף. אופיר טסטה, שהיה על הצריח, קלט דויד צהלי מתקרב לכיווננו, סימנו לרכב הדויד לעצור במטרה שיעזור לנו, הוא עצר לידנו ויצאו ממנו 2 מחבלים, הטען שלי אופיר טסטה קפץ חזרה לטנק וצעק לי שזה מחבל, נכנסתי מהר לתא נהג דרסתי אותו ואת הדויד ונמלטנו משם, המחבל השני פתח עלינו באש אך לא פגע בנו. בסופו של דבר לאחר הרבה זמן נסיעה הגענו לאיזור קיבוץ רעים, שם התקיימה מסיבה בשם ״הנובה״, וראינו שם באיזור קרב ירי של מחבלים מול שוטרים אשר בו נראה כי המחבלים מנצחים, חסמתי את המחבלים עם הטנק שלא יפגעו בשוטרים, והטען שלי אופיר טסטה שהיה בסוג של הלם קרב יצא מהטנק ללא הנשק שלו והלך לשוטרים. לאחר מספר דקות ראיתי את המחבלים מסתובבים מסביב לטנק בביטחון והבנתי שהשוטרים מתו והטען שלי גם (אני לא יודע בוודאות פשוט לא ראיתי אף חייל או שוטר בחיים), ראיתי שטיפסו לי על הטנק כ5-10 מחבלים והייתי מוכן עם הm-16 לכיוון מדף המפקד שהיה הפתח היחידי, ראיתי מחבל משם שגילה שיש חייל חי בתוך הטנק, הוא נבהל וזרק עליי את הנשק שלו, ובתגובה יריתי בו וחיסלתי אותו. לאחר מכן נכנסתי מהר לתא נהג בזמן שזרקו לי כמה רימונים לתוך הטנק חלקם התפוצצו וחלקם לא. למזלי הספקתי להכנס לתא הנהג, הרגשתי את ההדף ושמעתי את קולות הפיצוץ ובמזל לא נפגעתי מהם. נסעתי משם תוך כדי שאני דורס מחבלים ועושה המון בלאגן עם הטנק בכדי להעיף אותם ממני דרסתי כמה רכבים נטושים והמשכתי להתרחק מהאיזור עד שהטנק כבר כמעט לא זז וכל החלק האחורי של הטנק עולה באש ,הטנק נעצר. בדקתי שוב את הדופק של התותחן שלי (אריאל אליהו) שהפעם לא היה לו דופק והפסיקו לו הנשימות, יצאתי מהטנק הבנתי שאין לי ברירה אלא לעזוב את הטנק העולה באש ושיש מחבלים בעקבותיו. יצאתי עם קסדה שכפצ ונשק, פגשתי 3 אזרחים שלאחד מהם ירו בחזה והוא נפטר ככל הנראה, עוד אחד שירו לו בישבן ועוד אחד שלא נפגע, הם היו מאוד לחוצים, הכנסתי אותם אל הרכב שלהם ונסענו משם כשאני נוהג(לפי מה שזכור לי שמם היה צורי ואביעד), נסענו דקות אחדות עד ששמנו לב שאנחנו מכותרים. בשלב הזה התחלפתי עם צורי שינהג מכיוון שלי היה נשק ויכלתי לתפעל במידת הצורך, נעצרנו באיזשהו שלב באמצע היער והתחבאנו חצי גוף מתחת לרכב שלהם, לאחר 40 דקות בערך שאנחנו שומעים הרבה צעקות של ערבים והרבה ירי, והעמדנו פני מתים, כחמישה מחבלים לא חמושים התקדמו לכיווני וחשבו שאני מת וניסו לקחת לי את הנשק, יריתי וחיסלתי את אחד המחבלים שניסו לקחת לי את הנשק. נאבקתי בהם תוך כדי שהם דופקים לי סלעים לראש, שברו לי את הלסת, ארובת העין, הלחי, האף והמון שיניים, וחתכו אותי עם סכין, ובזכות זה שהייתי עם קסדה הם לא הרגו אותי אלא רק פצעו אותי קשה. הצלחתי להדוף אותם בכל כוחותי אך הם הצליחו לחטוף לי את הנשק וניסו לירות בי אך לא הצליחו (אני לא יודע למה). ברחתי במשך כמה דקות עד שהגעתי לשיח שבו התחבאו גבר ואישה (בת שבע מאושר ועילי מלכה). התחבאתי איתם בעודי פצוע במצב כזה במשך בערך 6 שעות שבהם מחבלים עברו על יד השיח ובמזל לא הסתכלו ימינה וראו אותנו, במהלך ה6 שעות המשכתי לדמם מהפנים, הם עזרו לי מאוד וגם זיהו מתי הגיע החילוץ והרבה בזכותם אני חי. בזמן שטופלתי בסורוקה ניגש אליי אזרח פצוע קל מריסיסים והחל לברר האם אני הטנקיסט שהצליח להסיח את דעתם של המחבלים ובזכותו הציל מאות מאירוע המסיבה.