A liberal, citizen and leisure seeker שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת
Jerusalem
Joined June 2010
- Tweets16.3K
- Following546
- Followers3.7K
- Likes26.2K
Pinned Tweet
נפתח לצפיה הקורס "המחשבה הציונית ומבקריה בראי ההיסטוריה" (13 הרצאות). מתחת לכל סרטון יש תמסירים רלוונטיים. הסילבוס מופיע במידע של הפלייליסט של הקורס. למי שנמשכים לאקטואליה מומלץ להתחיל עם ההרצאה 13 בה אני מספר על שורשי התעמולה האנטיציונית בת ימינו. את הקישורים ניתן למצוא בהערות.
נ.ב. הנגשת הסרטונים המופיעים בערוץ דורשת ממני זמן רב והשקעה בציוד. תודה מקרב לב לכל אלה שירצו להודות באמצעות השימוש באופציה thanks
Efraim Podoksik 🇮🇱🇺🇦🇹🇼 retweeted
אצל לפיד הכלומניק שני ידידי ישראל ענקיים - כמו נשיא סרביה ווצ׳יץ׳ והמועמד לנשיאות ברזיל פלביו בולסנרו הם ״שני מקורבים לנתניהו״.
נשיא ברזיל לולה האשים את ישראל שהיא מבצעת רצח עם בעזה, תוך השוואה לרצח היהודים בשואה על ידי היטלר. הוא גם טען ש-12.3 מליון (!) ילדים נהרגו בהפצצות במלחמה.
בתור אקסטרה- לפיד גם מתנדב לדקלם כמו תוכי את הרטוריקה של לולה על ״עם עם גאווה לאומית שלא היה מוכן לקבל תכתיבים מבחוץ״. זאת, אחרי שידיד ישראל בולסנרו, שהבטיח שיעביר את שגרירות מדינתו לירושלים אם ייבחר, הודיע שהוא אינו מכיר בתוצאות בשל טענתו על הארכה בלתי חוקית של שעות ההצבעה.
אני בספק אם ללפיד יש מושג קלוש מה עשה ווצ׳יץ׳ למען ישראל במלחמה.
להפנות עורף לידידי ישראל ולהתחנף למי שפועל נגדה - זאת עליבות נפש ושפל ערכי, עוד מבלי שהתייחסנו לרמתה של החשיבה המדינית המופגנת פה.
שומר נפשו ירחק מהפתק של ליצנים בקלפי.
Efraim Podoksik 🇮🇱🇺🇦🇹🇼 retweeted
למה שפשוט לא תיתן גיבוי לנתניהו? אנחנו באותה סירה, ולא צריכה להיות כאן הבחנה בין קואליציה לאופוזיציה?
הודאה בטעות, או חשבון הנפש הליברלי
לאורך שנים רבות התגאיתי בכך שתפיסת העולם הערכית והפוליטית שגיבשתי עוד בשנות הנעורים החזיקה מעמד כתפיסת אמת. לא שהיא לא נזקקה לעדכונים פה ושם בהתאם לנסיבות הקונקרטיות, אלא שיסודותיה נשארו איתנים ויציבים ולא דרשו שינוי. לצערי, בשנים האחרונות נאלצתי לבחון היבט אחד בה מחדש.
ה-7 באוקטובר גרם לישראלים רבים זעזוע עמוק. אני חייב להודות שאינני נמנה עמם. אירועי ה-7 באוקטובר עצמו לא זעזעו אותי ולא השפיעו על הנחות היסוד שלי. אמנם לא חזיתי מראש את חוסר האונים של מנגנוני הביטחון שלנו, וגם לא ציפיתי, אודה ביושר, לרמת האכזריות של החמאס (כאן מהתלת בי האופטימיות הרגילה שלי והאמונה בטבע האדם), אך עצם המתקפה לא הפתיעה אותי כלל. בניגוד לרבים כאן, החל מפברואר 2022 הסתובבתי עם המודעות לזוועות מלחמת העולם המתפתחת והתחושה שהזליגה של המלחמה הזאת גם לחזית שלנו בלתי-נמנעת. כך שב-7 באוקטובר קרה דבר שידעתי שיקרה בדרך זו או אחרת.
גם לא הייתי שותף לתחושות האפוקליפטיות של הציבור כי לא חשבתי ואינני חושב שהחמאס לבדו מהווה סכנה אסטרטגית לישראל (אם כי, כפי שהסברתי כמה פעמים, ההימנעות מהחיסול הטוטלי של החמאס בעקבות הטבח מהווה סכנה אסטרטגית בגלל האפקט הפסיכולוגי-הרתעתי שלה), בשל שיקול פשוט שישראל חזקה אלפי מונים מהחמאס.
השינוי בהערכת המצב שלי התרחש כחודשיים אחרי האירוע. ואינני מדבר כאן על השינוי הפוליטי (סביב ה-7 באוקטובר רציתי להצביע עבור לפיד והסרתי את תמיכתי בו בסוף נובמבר אחרי שהוא הצטרף לצעדה של "בכל מחיר"), אלא על הערכת הסיכונים האסטרטגיים. והדבר שגרם לי לשינוי הוא זיהוי הגל האנטישמי הרצחני דמוי-הנאצי שהתחיל לעלות ברחבי העולם.
יש לומר שהישראלים שמצאו את עצמם ב-7 באוקטובר במדינות המערב מיד התריעו לגבי הבאות. כבר אז הם חשו את גל הרגש הרצחני, במיוחד סביב הקמפוסים. לפעמים, כאשר מגמה חברתית-פסיכולוגית חדשה עדיין בחיתוליה, לאלה שחווים אותה באופן בלתי-אמצעי קל לזהות אותה באופן אינטואיטיבי, למרות שברמה הרפלקטיבית קשה להגדיר את מה שקורה או לשכנע את מי שנמצא רחוק. וכך לנו, הישראלים, היה קשה לתפוס באותם הימים את מה שהיהודים והישראלים באמריקה ואירופה כבר ידעו. אבל אחרי כחודשיים ניתן כבר היה לזהות את התעמולה האנטי-ישראלית והאנטישמית דמוית-הנאצית - טוטלית, ג'נוסיידית - בטוויטר. ואז, כאשר ראיתי את מה שעולה משם, הבנתי שאנחנו עומדים בפני אירוע בעל משמעות היסטורית, גם אם אותו שיח טרם חדר למיינסטרים.
התפתחות זו סתרה בצורה משמעותית את מה שהאמנתי בו רק תמול שלשום. אמנם, שלא כמו רוב הישראלים, הייתי מצויד בידע טוב יותר לגבי התבניות הפסיכולוגיות והאינטלקטואליות של האנטישמיות. אבל הייתי שותף, כמו רוב הישראלים ואפילו יותר מהם, לתחושה שהאנטישמיות היא עניין העבר, תפיסה המתיישבת מאוד הן עם התפיסה הליברלית שלי והן עם התפיסה הציונית. מי שדיבר אתי לפני כן יודע שטענתי כי האנטישמיות בעולם המודרני כבר איננה רלוונטית בעולם המפותח, ושאפילו הכוחות הפאשיסטיים מנסים למצוא לתפקיד היהודים קורבנות חדשים, מכיוון שהשנאה ליהודים כבר אינה מלהיטה את ההמון. והנה, מה אני רואה? התברר שהטריק הישן והמוכר של האנטישמיות עדיין מסוגל לעשות את העבודה שהשנאות החדשות נכשלות בה. ובעקבות כך, הגעתי למסקנה שישראל אכן נמצאת בסכנה קיומית - מתוך אותו הסבר מתמטי פשוט. כמו שישראל יותר גדולה מהחמאס, כך הקהילה האנטישמית יותר גדולה מישראל - ואם היא תצליח לגייס או לפחות לנטרל חלקים גדולים מהעולם, אז מדינת ישראל, ובעצם גם העם היהודי, בסכנת השמדה.
המסקנה הראשונה מההבנה הזאת הייתה שהדבר הראשון והיחיד שיש להתמקד בו הוא הצלת העם היהודי. בניגוד לאקסקלוסיביסטים אינני אומר שהעם היהודי הוא היחיד שניצב בפני סכנה כזאת וראוי להגנה. אין לי ספק שמהבחינה האובייקטיבית היום, למשל, גם העם האוקראיני עומד בפני סכנה של רצח עם, וברור לי שאם אוקראינה תובס, גם העם האוקראיני ייעלם. אבל, דבר ראשון, כישראלי אני מופקד על החזית שלי. ושנית, יש משהו מגעיל ביותר דווקא ברצח העם האנטישמי. אמנם אזרחי המערב אכן נושאים באחריות גם על אי-תמיכה מספקת באוקראינה, אך שם לפחות הם לא זיהמו את עצמם באימוץ הנרטיבים של השנאה. ביחס ליהודים ולישראל, מדובר באירוע קשה יותר ופסיכוטי מבחינת המוסר של האדם המתורבת, מכיוון שחלקים משמעותיים מהציבור במערב נרתמו מרצון לקידום מפעל ההשמדה, והדבר הזה מטיל כתם על דמותו המוסרית של העולם. על כן, ההגנה על ישראל והעם היהודי היא גם ניסיון לאפולוגיה על העולם החופשי, הניסיון למנוע ממנו להידרדר לפשע.
המסקנה השנייה הייתה קשורה לשינוי ביחס לצעדים המעשיים שעל ישראל לנקוט. את הרעיונות האלה ביטאתי אז בראיונות אצל מיכאל מירו ובעוד מקומות. בבסיס התפיסה החדשה שלי הייתה ההנחה שההישרדות של ישראל בטווח הארוך תלויה בניצחון של העולם החופשי על כוחות הרשע החדשים. אלא שישראל עצמה קטנה מדי והיא איננה יכולה להכריע במאבקים הגלובליים האלה. על כן, הדבר העיקרי שהיא יכולה לנסות לעשות בשני העשורים הקרובים, עד שהגל העכור יחלוף, הוא לשרוד, וכדי לשרוד היא צריכה להפוך לצוללת של קפטן נמו, לבונקר - להשהות לזמן מה את המדיניות הליברלית הכלכלית ולהשקיע בביטחון, להתחפר, להקים גבולות בופר ולא לסגת. לכן שמחתי מאוד על דברי נתניהו על סופר-ספרטה, כי הם שיקפו בדיוק את הכיוון שחשבתי שאליו צריך ללכת.
כל ישראלי חייב להבין שבתקופה הקרובה עליו לחיות על חרבה בכל המובנים; לפתח את הנורמות הסטואיות - לדעת לחרוק שיניים, לא להיכנע, להיות מוכן להקרבות. אבל הוא גם צריך לדעת כי בכך הוא מגן לא רק על עצמו, ולא רק על העם היהודי, אלא גם על מצפון העולם.
Efraim Podoksik 🇮🇱🇺🇦🇹🇼 retweeted
ודאי שיש לו אחריות, ובעיניי (אולי אני טועה) ניתן היה לעשות כמה דברים, במיוחד 2 שאליהם הטפתי:
1) חיסול טוטאלי של חמאס וכיבוש הרצועה.
2) ברית צבאית עם אוקראינה ומזרח וצפון אירופה.
אני חושב שבנקודות האלה נתניהו טעה. אבל מי שרוצים להחליף אותו אינם מבקשים לעשות את מה שאני ממליץ אלא דווקא לבטל את ההחלטות הטובות שלו.
איזה לא כיף להיות צודק.
צונאמי של תגובות של אנשים כועסים שחיים בהכחשה מההתרחשויות בעולם ושכנעו את עצמם שהבעיה היא במדיניות ישראל
אני חווה עכשיו בשידור ישיר את המופרעוּת של דעת הקהל הסולידית בישראל. ולומר את האמת - אני חרד.
הנה ראש הממשלה מדבר בגלוי בראיון על הסכנה האפשרית של סנקציות וסיוע, ומספר על חלק מהצעדים הספציפיים שהוא נוקט בהם כדי למזער את הנזקים.
אני (ומן הסתם כל אדם ממוצע בעולם שחווה מצב כזה): מרגיש הקלה שבשלטון מודעים לתסריטים הגרועים ביותר וכנראה פועלים במרצ כדי להתגונן נגדם - דבר לא מובן מאליו.
מובילי דעת הקהל בישראל: מאשימים את ראש הממשלה בכך שמתכונן לתסריט הגרוע ביותר ומעדיפים תמונות ורודות.
שוב - התגובות האלה מחרידות אותי. אני מפחד שכל המנהיגים הפוליטיים של השמאל באמת חושבים כך, שהם באמת בורחים מלקחת בחשבון תחזיות שחורות. זאת הסיבה שהשמאל מפחיד אותי ולא מאפשר לי לזלוג אליו.
זה לא התחיל עכשיו. רוצים דוגמה? מאמר המערכת ב"הארץ" שנחרט בזכרוני משנת 2003 שדגל בנסיגה הישראלית מיהודה ושמרון. מה הטיעון? - אחרי תבוסת עיראק לא נשקף לישראל איום צבאי מהגבול המזרחי, ולכן אין צורך בנוכחות הצבאית הישראלית שם. הדבר המפחיד במאמר הזה היה שכנראה שמי שכתב אותו באמת האמין במה שהוא אמר.
עוד דוגמה? לפני כמה שבועות התנפל יאיר גולן על ההחלטה להרתיע את טורקיה. הסוגיה של טורקיה איננה סוגיית ימין או שמאל אלא של הערכה מקצועית. בסוגיות כאלה לא דנים בציבור במטרה לזכות בנקודות אידיאולוגיות. מחליטים לגביהן על ידי ליבון בחדרים. ושוב - אני חושד שגולן פשוט לא חכם מספיק אסטרטגית כדי לקחת את הסוגיה הטורקית בחשבון ולדמיין איום פוטנציאלי שבהיעדר הבופר בינינו.
איך אומרים בשמאל - הימין מוּנע על ידי פחד? אז צודקים - פחד מהשמאל, פחד מבני אדם שחיים מסוכן, בני אדם שדוהרים באופנוע במהירות 220 קמ"ש בפניות חדות.
אני חווה עכשיו בשידור ישיר את המופרעוּת של דעת הקהל הסולידית בישראל. ולומר את האמת - אני חרד.
הנה ראש הממשלה מדבר בגלוי בראיון על הסכנה האפשרית של סנקציות וסיוע, ומספר על חלק מהצעדים הספציפיים שהוא נוקט בהם כדי למזער את הנזקים.
אני (ומן הסתם כל אדם ממוצע בעולם שחווה מצב כזה): מרגיש הקלה שבשלטון מודעים לתסריטים הגרועים ביותר וכנראה פועלים במרצ כדי להתגונן נגדם - דבר לא מובן מאליו.
מובילי דעת הקהל בישראל: מאשימים את ראש הממשלה בכך שמתכונן לתסריט הגרוע ביותר ומעדיפים תמונות ורודות.
שוב - התגובות האלה מחרידות אותי. אני מפחד שכל המנהיגים הפוליטיים של השמאל באמת חושבים כך, שהם באמת בורחים מלקחת בחשבון תחזיות שחורות. זאת הסיבה שהשמאל מפחיד אותי ולא מאפשר לי לזלוג אליו.
זה לא התחיל עכשיו. רוצים דוגמה? מאמר המערכת ב"הארץ" שנחרט בזכרוני משנת 2003 שדגל בנסיגה הישראלית מיהודה ושמרון. מה הטיעון? - אחרי תבוסת עיראק לא נשקף לישראל איום צבאי מהגבול המזרחי, ולכן אין צורך בנוכחות הצבאית הישראלית שם. הדבר המפחיד במאמר הזה היה שכנראה שמי שכתב אותו באמת האמין במה שהוא אמר.
עוד דוגמה? לפני כמה שבועות התנפל יאיר גולן על ההחלטה להרתיע את טורקיה. הסוגיה של טורקיה איננה סוגיית ימין או שמאל אלא של הערכה מקצועית. בסוגיות כאלה לא דנים בציבור במטרה לזכות בנקודות אידיאולוגיות. מחליטים לגביהן על ידי ליבון בחדרים. ושוב - אני חושד שגולן פשוט לא חכם מספיק אסטרטגית כדי לקחת את הסוגיה הטורקית בחשבון ולדמיין איום פוטנציאלי שבהיעדר הבופר בינינו.
איך אומרים בשמאל - הימין מוּנע על ידי פחד? אז צודקים - פחד מהשמאל, פחד מבני אדם שחיים מסוכן, בני אדם שדוהרים באופנוע במהירות 220 קמ"ש בפניות חדות.
הטרגדיה של מלפגות שלא עוברות - לו רק יוסף חדד עמד בראש ולא גנרל, ולו רק עינת וילף במקום איזה קצין אנמי
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
אמירה חשובה מאוד של נתניהו.
Efraim Podoksik 🇮🇱🇺🇦🇹🇼 retweeted
זהו ניתוח רציונלי למי כדאי להצביע ומדוע, כמעט ללא שיקול שבטי - מכיוון ש@podoksik לא שייך לאף אחד מהשבטים המתקוטטים בישראל.
אפשר שלא להסכים עם חלקים מהניתוח - אבל מדובר בניתוח קוהרנטי.
אם יותר אנשים היו שוקלים שיקולים כאלה (ללא קשר של ההצבעה בפועל) מצבנו היה טוב יותר, לדעתי
המלצת בחירות
השנה לא התכוונתי להוציא endorsement. הסיבה היא כי כל הצבעה עלולה להביא להשלכות בלתי-נסבלות במידת ודאות גבוהה מדי. אך בחודש האחרון קרו כמה התפתחויות המאפשרות לי לעדכן את הערכתי.
את עיקרי הערכתי הקודמת פירטתי בפוסט מ-24 במאי (הקישור בהערה). כך תיארתי שם את המצב הפוליטי: הבוחר עומד בפני הבחירה בין הקואליציה לאופוזיציה (לצורך קיצור בלבד אקרא אותן כאן ימין ושמאל). בשתיהן אורבות אורבות לנו סכנות, אם כי מסוגים שונים. הסכנה בבחירת השמאל היא בתחום מדיניות החוץ. לא רק שמנהיגי כל הרשימות מרכז ושמאלה אינם חכמים במיוחד, חשוב יותר הוא שהם - בין מתוך אופי ובין מתוך הקונפורמיזם החברתי - נוטים להישמע לעצות שבאות מטעם העולם. ומכיוון שהיום העצות האלה מסכנות את עצם קיום המדינה, אימוץ מדיניות תחת לחץ מבחוץ תביא על המדינה כניעה וכליה.
הסכנה הרובצת מימין היא בתחום של מדיניות הפנים. בקואליציית ימין צרה רב המשקל של האגף הפאשיסטי (אותם 14 מנדטים המפורסמים) המבקש לשנות את אופיה של מדינת ישראל. אי אפשר לפסול את האפשרות שאם הימין יזכה בבחירות, האגף הזה ימשיך בנסיונות אלה ויהפוך את המקום הזה לבלתי-ראוי לקיום. יתרה מכך, גם אם הכליה במקרה כזה לא תהיה כה מהירה כמו במקרה של נצחון השמאל והטעויות במדיניות החוץ, בסופו של דבר גם הדרדור של חיי הפנים שלנו יביא לכליה בטווח זמן לא רחוק במיוחד.
על כן, בהינתן המצב העגום הכללי הזה, חשבתי שהתוצאה המועדפת צריכה להיות שילוב של הימין שמוביל את מדיניות החוץ עם השמאל המשמש כבלם על היוזמות הפאשיסטיות ההרסניות בתחום הפנים, דהיינו או ממשלת אחדות בראשות נתניהו, או לפחות ממשלת נתניהו עם מפלגת בלם כלשהי מהמרכז. אך מכיוון ששיערתי שלא זאת הייתה ההעדפה הן של הימין והן של השמאל, אף תוצאת בחירות לא הייתה מבטיחה שאכן תקום ממשלה שאני רוצה.
אך בשבועות האחרונים גברו הסיכויים שאנחנו אכן הולכים לכיוון ממשלת אחדות. וחשובות כאן לא רק האמירות של מקורבים או אפילו ההבטחות של נתניהו עצמו שבן-גביר לא יקבל תפקיד של שר הביטחון או שר המשטרה, אלא גם הסימנים הגוברים כי הבית הלבן מעורב בניסיון להקים קואליציית אחדות כלשהי - דבר שעשוי להתגבר גם על האי-רצון של רשימות מרכז שמאל לשרת תחת נתניהו וגם על הרצון של נתניהו שוב לכלול את פאשיסטינו בממשלתו.
יש לומר שנתניהו עצמו מדבר בכפל לשון והכרזותיו האחרונות שבן-גביר יקבל תפקיד בכיר בממשלה אינן מרגיעות. ברור שהממשלה העדיפה מבחינה לאומית היא ממשלת אחדות עם נתניהו כראש הממשלה בלי רוטציה אך ללא בן-גביר-סמוטריץ. אבל גם ממשלת האחדות עם בן-גביר-סמוטריץ' היא תוצאה נסבלת, כי ניתן לשער שהם לא יוכלו לדחוף ליוזמות פנים בממשלה כזאת. לעומת זאת, ממשלת האחדות כאשר אייזנקוט או בנט עומדים בראש זאת אופיצה שאיננה באה בחשבון כי בשיטת הממשל הישראלית ראש ממשלה הוא זה שמתווה את מדיניות החוץ והביטחון, ושני האישים האלה חסרי יכולת ואונים בתחום.
בהינתן כל אלה, אני חושב שהבחירה ההיגוניות ביותר היא להצביע ליכוד בציפייה שהמשא ומתן הקואליציוני יוביל להרכבת ממשלת אחדות ושמלאכת ההרכבה תוטל על נתניהו.
יש לי גם המלצה לבורחים שעדיין יעדיפו להצביע שמאל. אם ביום הבחירות אתם רואים שמפלגתה של עינת וילף עוברת את אחוז החסימה, אני ממליץ להצביע לה - היא יותר אינטליגנטית ויותר מסורה לאינטרס הלאומי מאשר רשימות השמאל האחרות, ועדיף שהיא תהיה הפרטנרית הבכירה בממשלת האחדות ולא אייזנקוט או בנט.
המלצת בחירות
השנה לא התכוונתי להוציא endorsement. הסיבה היא כי כל הצבעה עלולה להביא להשלכות בלתי-נסבלות במידת ודאות גבוהה מדי. אך בחודש האחרון קרו כמה התפתחויות המאפשרות לי לעדכן את הערכתי.
את עיקרי הערכתי הקודמת פירטתי בפוסט מ-24 במאי (הקישור בהערה). כך תיארתי שם את המצב הפוליטי: הבוחר עומד בפני הבחירה בין הקואליציה לאופוזיציה (לצורך קיצור בלבד אקרא אותן כאן ימין ושמאל). בשתיהן אורבות אורבות לנו סכנות, אם כי מסוגים שונים. הסכנה בבחירת השמאל היא בתחום מדיניות החוץ. לא רק שמנהיגי כל הרשימות מרכז ושמאלה אינם חכמים במיוחד, חשוב יותר הוא שהם - בין מתוך אופי ובין מתוך הקונפורמיזם החברתי - נוטים להישמע לעצות שבאות מטעם העולם. ומכיוון שהיום העצות האלה מסכנות את עצם קיום המדינה, אימוץ מדיניות תחת לחץ מבחוץ תביא על המדינה כניעה וכליה.
הסכנה הרובצת מימין היא בתחום של מדיניות הפנים. בקואליציית ימין צרה רב המשקל של האגף הפאשיסטי (אותם 14 מנדטים המפורסמים) המבקש לשנות את אופיה של מדינת ישראל. אי אפשר לפסול את האפשרות שאם הימין יזכה בבחירות, האגף הזה ימשיך בנסיונות אלה ויהפוך את המקום הזה לבלתי-ראוי לקיום. יתרה מכך, גם אם הכליה במקרה כזה לא תהיה כה מהירה כמו במקרה של נצחון השמאל והטעויות במדיניות החוץ, בסופו של דבר גם הדרדור של חיי הפנים שלנו יביא לכליה בטווח זמן לא רחוק במיוחד.
על כן, בהינתן המצב העגום הכללי הזה, חשבתי שהתוצאה המועדפת צריכה להיות שילוב של הימין שמוביל את מדיניות החוץ עם השמאל המשמש כבלם על היוזמות הפאשיסטיות ההרסניות בתחום הפנים, דהיינו או ממשלת אחדות בראשות נתניהו, או לפחות ממשלת נתניהו עם מפלגת בלם כלשהי מהמרכז. אך מכיוון ששיערתי שלא זאת הייתה ההעדפה הן של הימין והן של השמאל, אף תוצאת בחירות לא הייתה מבטיחה שאכן תקום ממשלה שאני רוצה.
אך בשבועות האחרונים גברו הסיכויים שאנחנו אכן הולכים לכיוון ממשלת אחדות. וחשובות כאן לא רק האמירות של מקורבים או אפילו ההבטחות של נתניהו עצמו שבן-גביר לא יקבל תפקיד של שר הביטחון או שר המשטרה, אלא גם הסימנים הגוברים כי הבית הלבן מעורב בניסיון להקים קואליציית אחדות כלשהי - דבר שעשוי להתגבר גם על האי-רצון של רשימות מרכז שמאל לשרת תחת נתניהו וגם על הרצון של נתניהו שוב לכלול את פאשיסטינו בממשלתו.
יש לומר שנתניהו עצמו מדבר בכפל לשון והכרזותיו האחרונות שבן-גביר יקבל תפקיד בכיר בממשלה אינן מרגיעות. ברור שהממשלה העדיפה מבחינה לאומית היא ממשלת אחדות עם נתניהו כראש הממשלה בלי רוטציה אך ללא בן-גביר-סמוטריץ. אבל גם ממשלת האחדות עם בן-גביר-סמוטריץ' היא תוצאה נסבלת, כי ניתן לשער שהם לא יוכלו לדחוף ליוזמות פנים בממשלה כזאת. לעומת זאת, ממשלת האחדות כאשר אייזנקוט או בנט עומדים בראש זאת אופיצה שאיננה באה בחשבון כי בשיטת הממשל הישראלית ראש ממשלה הוא זה שמתווה את מדיניות החוץ והביטחון, ושני האישים האלה חסרי יכולת ואונים בתחום.
בהינתן כל אלה, אני חושב שהבחירה ההיגוניות ביותר היא להצביע ליכוד בציפייה שהמשא ומתן הקואליציוני יוביל להרכבת ממשלת אחדות ושמלאכת ההרכבה תוטל על נתניהו.
יש לי גם המלצה לבורחים שעדיין יעדיפו להצביע שמאל. אם ביום הבחירות אתם רואים שמפלגתה של עינת וילף עוברת את אחוז החסימה, אני ממליץ להצביע לה - היא יותר אינטליגנטית ויותר מסורה לאינטרס הלאומי מאשר רשימות השמאל האחרות, ועדיף שהיא תהיה הפרטנרית הבכירה בממשלת האחדות ולא אייזנקוט או בנט.
המסר המרכזי במכתב של טראמפ:
אני לא הולך לעסוק בעניין איראן במקומכם. אם לסיים את העסק שם חשוב לכם - תבחרו בביבי.
Efraim Podoksik 🇮🇱🇺🇦🇹🇼 retweeted
The best explanation you will hear about why antizionism is just a reinvented antisemitism:
It is a well-known observation that the boss’s personality often becomes second nature to his inferiors.
Vance is an easily-offended guy with low self-esteem; in fact, resentment is his most salient public characteristic. We all remember how he looked for excuses to take offence while visiting Israel, and how he acted as though he had been insulted by Zelensky.
This is yet another reason why resentful people should never be allowed into power. Not only do they themselves behave basely, but they also legitimise similar behaviour among their entourage.
One last clip (probably) from NatCon, in which Yoram Baloney accuses me of being brought to Israel, which someone is paying for, to do a "mind job" on Israelis, particularly in the government.
Of course, it's no secret who the relevant people are, but that's beside the point. The point is the false and malicious accusation, which is meant to undermine not only my own possibilities in Israel and here in the U.S., but also to slime the fine people who thought I was worth a couple plane tickets and a couple of meetings.
For the record, I did in fact meet with a variety of Members of Knesset and some ministers in Israel, but the claim that I spent three hours in anyone's office there must have been measured on Israeli time. The meetings were 40-60 minutes each and warmly received. I posted pictures, with permission.
I have a distant working relationship and contextually (to that) appropriate friendship with some of these people, and I know they hold me with some respect. Yoram is trying to undermine that based either on grotesque misunderstanding or something a bit more base. I won't speculate. Yoram, as bad as he can be here, has been nothing but gracious and cordial with me in person, though our meetings (plural) were brief.
I hope my friends in Israel understand that I have no desire or intent to deceive them, mislead them, or even to dissuade them from working with Yoram. It came up, and I honored my friends and acquaintances by telling them their relationships with him don't bother me, some of what I find good and honorable in his efforts, and why I think he's sadly misguided, more for American affairs than Israeli. I did him no dishonor, whether he deserves it or not. They can attest to these facts, as can others.
I'm pretty disappointed to see this, honestly. It's pretty gross. It's not the man who shook my hand at his own initiative and said our differences can wait because he wanted to introduce himself and thank me from the bottom of his heart for all I'm doing for Jews and Israel, which he now accuses me (in this very podcast) of doing for selfish and cynical reasons.
A shame.
חבל שזה היחס שלך