עִבְרִי אָנֹכִי | עורך העיתון החרדי ״משפחה״ | טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ!
ישראל
Joined January 2013
- Tweets20.9K
- Following1.2K
- Followers59.4K
- Likes20.2K
יש רק דבר אחד שעלול לקלקל לנתניהו את השמחה הבוקר: הניסיון להרכיב ממשלת ימין.
בחשבון שלו, החרדים כבר בפנים ואת חוק הגיוס יסדרו אחר כך. בחשבון שלהם, להערכתי, קודם מסדרים את החוק ורק אחר כך מדברים על כניסה. הבדל קטן בסדר המילים, ממשלה שלמה נופלת בתוכו.
אבל עוד לפני הרכבת הממשלה, ראוי לנהוג מעט צניעות מול המספרים.
הפערים הגדולים בין הסקרים והמדגמים צריכים ללמד אותנו משהו על הנחרצות שלנו. ההערכה שלי עדיין היא שנתניהו אינו מגיע ל־61.
אלא שהעיסוק בשאלה הזאת מסתיר שאלה אחרת: גם אם ישיג את המספר, האם יהיו לו שותפים שיוכלו ללכת איתו?
כאן, לדעתי, הוא מחמיץ פעם נוספת את החרדים. הוא סופר אותם כחלק מן הפתרון, בשעה שהם עצמם ממתינים לפתרון שיאפשר להם להצטרף.
חוק הגיוס אינו סעיף שאפשר להשאיר להשלמות אחרונות במשא ומתן הקואליציוני. זהו אירוע ארוך, נפיץ ומייגע, ומי שמתנה בו את כניסתו לממשלה אינו שותף שאפשר להסתפק בהבטחה כללית כלפיו.
נתניהו עלול לגלות שיש לו די מנדטים כדי לחסום ממשלה אחרת, אבל אין לו די שותפים כדי להקים את ממשלתו.
לכן ממשלת אחדות היא כיום, בעיניי, המוצא המעשי היחיד. היא תאפשר להקים ממשלה בלי להמתין לפתרון מוקדם של כל המחלוקות. את המחלוקות עצמן יצטרכו לפתור מתוך הממשלה, כשהמדינה כבר מסוגלת לפעול.
שני האנשים היחידים שיכולים, בעיניי, לחלץ את ישראל מן המעגל הזה כבר הבוקר הם דונלד טראמפ ויצחק הרצוג.
ביוזמה משותפת ובערבויות של שניהם אפשר יהיה להעמיד ממשלה של נתניהו ואייזנקוט, עם חלוקת תפקידים ברורה ורוטציה מוסכמת. הערבויות נחוצות גם ליום שבו יידרש אחד השותפים לקיים את מה שהיה לו נוח להבטיח ביום ההקמה.
הגרעין שאני רואה הוא הליכוד, אייזנקוט וסמוטריץ׳, ואולי גם בנט. ליברמן, להערכתי, לא יצטרף; בן גביר לא יוזמן. וכן, גם החרדים יישארו בשלב הראשון בחוץ.
התנאי שלהם לכניסה טרם התמלא, ואין טעם לבנות מתווה המתעלם מכך. בהמשך ייתכנו הצטרפויות ושינויים, אבל הממשלה אינה יכולה להמתין עד שכל שותף אפשרי יקבל מראש את כל הדרוש לו.
דווקא כאן נדרשת הבחנה: הקמת ממשלה בלי המפלגות החרדיות אינה פוטרת אותה מן הצורך לדבר איתן.
היא תוכל לקדם מתווה גיוס בלי להמתין להצטרפותן, אבל המתווה עצמו יצטרך להיבנות בהידברות, בהכלה ובהבנת המציאות החרדית. היעדרם של שרים חרדים משולחן הממשלה אינו סיבה להיעדר הקשבה.
מי שיחשוב שהישארותם בחוץ מאפשרת לו לפתור את הסוגיה באטימות, עלול להעמיק בדיוק את הקושי שביקש להסיר.
ממשלה כזאת תוכל לפעול מול איראן, לקדם את הסדרת הגיוס ולהביא לפתרון שאלת החנינה לנתניהו.
זהו המתווה: עסקת איראן–חנינה, שבמרכזה ממשלת אחדות המסוגלת לקבל החלטות. אין צורך להעמיד פנים שכל השותפים יתחילו לחשוב אותו דבר; די שיבינו מה מחייב אותם לפעול יחד.
החלופה היא בחירות נוספות. אלא שסיבוב נוסף אינו אותו משחק בתוספת הזדמנות לתקן את התוצאה.
עצם ההליכה אליו משנה את התנאים: ההתגייסות בציבור הערבי אינה מובטחת, השמאל עלול להתקשות לשחזר את גיוס החירום בעולם, והימין עשוי להגיע מפוצל פחות. גם עייפות וייאוש מתורגמים בסופו של דבר למנדטים.
מי שבונה על בחירות חוזרות צריך להביא בחשבון שגם יריביו ילמדו משהו מן הבחירות הקודמות.
לכן אייזנקוט צריך להשוות את ממשלת האחדות האפשרית לתוצאה הסבירה של בחירות נוספות, על כל הסיכונים שבה. אם נדרשת צניעות בקריאת המספרים של היום, היא נדרשת גם בניחוש המספרים של מחר.
ממשלה עם נתניהו, רוטציה ושותפות ממשית בהנהגה עשויה להיראות כמו פשרה כואבת. השאלה היא על מה נשענת ההנחה שהבחירות הבאות יציעו לו פשרה טובה ממנה.
כיצד אפשר לעמוד למשפט לפני מי שאין גבול לגדולתו? הרי כל חטא, גם כזה שנראה בעינינו קטן, הוא מרידה במלך העולם.
אילו היינו נידונים לפי רוממותו של מי שהמרינו את פיו, מי היה יכול לעמוד בכך? הפער שבין בורא לאדם מוגבל היה מעניק לכל מעידה חומרה שקשה לשאת.
ובכל זאת, בשעה שזעקת סדום עולה לשמים, אומר הקב״ה: ״אֵרְדָה נָּא״. וכי עליו לרדת כדי לראות? הלא העולם כולו גלוי לפניו.
אלא שזו ירידה אל מידת האדם: הקב״ה כביכול מניח את רום מעלתו בצד, וניגש לדון את ברואיו לפי ערכם. הוא בוחן את המעשה מתוך ההשוואה לנברא, בלי להעמיד מולו את מלוא משמעות הפגיעה בכבודו האינסופי.
הדין נותר דין, והאדם אחראי למעשיו. גם לאחר הירידה הזאת ייתכן שיימצא חייב, כפי שאירע בסדום.
אבל עצם הדרך שבה מתברר משפטו כבר ספוגה ברחמים. בטרם נשקלה האשמה, נבחרה אמת המידה שתאפשר לדון אדם כפי מידותיו.
(תובנה לחיים בהשראת אור החיים הקדוש)
בתוך מגמת הירידה של המפלגות החרדיות, יש גם אלומת אור מעניינת דווקא בביתר עילית: יהדות התורה רשמה בעיר התחזקות של 4,000 קולות. נראה שהליהוק של דודי זלץ לרשימה הארצית לכנסת החזיר הביתה גם חלק ממאוכזבי ג’.
שתי מסקנות הבוקר: כולנו חייבים לבקש סליחה ממומו פילבר. מכונה משומנת של אדם אחד. הוא היה הכי קרוב למציאות.
ובכלל, הגיע הזמן להפסיק להתייחס למדגמים ולסקרים בחרדת קודש. כל אחד מהגג מנהמת ליבו, ואז מצרף לזה גרף ואחוזים.
במצעד התהפוכות של הלילה:
הערבים הפתיעו.
השמאל הובס.
הימין רשם הישג, אך לא ניצחון.
ישראל נותרה בערפל.
ועדיין, הכותרת הגדולה של הערב תהיה אחת: אין הכרעה בישראל. הזינוק הערבי מסבך עוד יותר את המפה הפוליטית. לא הימין ולא השמאל יכולים כרגע להרכיב ממשלה בכוחות עצמם.
נכון, בחירת יו״ר הכנסת הבא והקמת ועדת חקירה ממלכתית מחכות מעבר לפינה. אבל גם איראן מחכה מעבר לפינה. ולהישען על גוש ערבי כבסיס לניהול מדינה בשעה רגישה כל כך, זה כבר יהיה טירוף.
אם מתעלמים לרגע מפילבר ונצמדים לממוצע של כל המדגמים האחרים, מסתמנת כאן מערכת פוליטית חדשה לגמרי: כוח ערבי אדיר, ליברמן על הקשקש ונתניהו רחוק מאוד מ־61. אם זו התמונה שתתייצב הלילה, מחר נתעורר למדינה חדשה.
תובנות של יום בחירות 5: העיניים שלנו הלילה גם על איווט ליברמן. סקרי הטלוויזיה נתנו לו תשעה ועשרה מנדטים, אבל מהדיווחים הלא־רשמיים שמגיעים מהמטות ומהערים מצטיירת תמונה חלשה בהרבה.
בקונסטלציה מסוימת, הוא עוד עלול למצוא את עצמו מתחת לאחוז החסימה.
המסע האישי של נפתלי בנט עשוי להתברר כאחד הסיפורים הגדולים של הבחירות האלה. לפי דיווחי הפעילים, בנט מטפס במעלה העשירייה השנייה, ובדרך שותה לא מעט מהקולות של ליברמן.
בנט מצד אחד, וינטר מצד שני, ואיווט עלול לגלות שהמרחב האלקטורלי שלו הצטמצם הרבה מעבר למה שהראו הסקרים.
מוקדם להספיד. במעוזים מסוימים של ציבור יוצאי ברית המועצות, ובהם אשדוד, מגיעים גם דיווחים על שמירת הכוח.
מנגד, באזורים אחרים מתארים הפעילים נוכחות חלשה מאוד. לכך מצטרפים דיווחים על סקרים פנימיים שהונחו בפני ליברמן ערב הבחירות והצביעו על היחלשות משמעותית.
אם שיעור ההצבעה יישק לקו שמונים האחוזים, והמעוזים הוותיקים לא יספיקו כדי לפצות על אובדן הקולות, האפשרות הזאת עלולה להפוך לדרמה של הלילה. מי שקיבל בסקרים תשעה ועשרה מנדטים עלול להילחם על עצם הכניסה לכנסת.
שוב, אלה דיווחים בלתי רשמיים והערכות מהשטח. עדיין אין כאן תוצאות. אבל כשהדיווחים הללו מציבים את אייזנקוט גבוה ואת בנט בתוצאה דו־ספרתית חזקה, כדאי להפנות מבט גם לליברמן. ייתכן שהסנסציה הגדולה של הלילה תהיה דווקא אצלו.
תובנות של יום בחירות 4: נדלג לרגע שבע שעות קדימה, כדי לדבר על החרדים בעידן החדש שמצפה להם.
ההערכה הזהירה שלי, כפי שהייתה בשבועיים האחרונים, היא שגוש הימין לא יחצה את קו 61 המנדטים. אבל גם אם נתניהו יעשה הלילה את הבלתי ייאמן, מבחינת המפלגות החרדיות יישאר קושי יסודי אחד: הדרך אל שולחן הממשלה עוברת בחוק הגיוס.
להערכתי, צריך להתחיל להיערך לאפשרות שבשנה הראשונה של הממשלה הבאה לא נראה שרים וסגני שרים חרדים.
הדבר נכון לממשלה בראשות אייזנקוט, אם תקום, ונכון גם לממשלה נוספת בראשות נתניהו. כל עוד לא יימצא הסדר לבני הישיבות, קשה לראות כיצד החרדים יוכלו להיכנס לממשלה ולקבל עליה אחריות.
הם יוכלו לתמוך מבחוץ, לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמות הדדיות. אבל בין תמיכה בקואליציה לבין חברות בממשלה יש מרחק, ובמציאות שנוצרה המרחק הזה עשוי להעניק להם את מרחב התמרון שהם זקוקים לו. קודם יושג הסדר; אחר כך יהיה אפשר לדבר על תיקים.
דווקא ממשלה רחבה, המחברת מרכז ושמאל, עשויה להיות נוחה יותר לחרדים בעניין הזה. היא תוכל להישען על הסכמה פוליטית רחבה יותר ולהעביר הסדר שקואליציית נתניהו תתקשה להעביר.
ממשלה שכל שותפיה מצהירים שהם בעד החרדים אינה בהכרח הממשלה שמסוגלת לפתור את בעיותיהם. את הפער שבין ההצהרות לתוצאות כבר למדנו להכיר.
ואני לא בטוח שתקופה בחוץ תהיה בהכרח דבר רע. אולי הגיעה השעה לעצור, לקחת אוויר ולחשוב מחדש. לבחון מה מעניקה הישיבה בממשלה, מה היא גובה, ואילו מטרות אנחנו מבקשים להשיג באמצעותה.
בעיניי, הממשלה האחרונה בוודאי אינה הוכחה לכך שעצם ההחזקה בתיקים מביאה הישגים לציבור החרדי.
גם את סיפור צמיחתו של הציבור החרדי מאז הקמת המדינה כדאי לקרוא מחדש. מוסדות, קהילות ועולם תורה נבנו והתרחבו בעיקר בתקופות שבהן החרדים לא ישבו סביב שולחן הממשלה. הכוח הציבורי שלנו מעולם לא הסתכם במספר השרים.
לכן צריך להפריד כבר עכשיו בין שני האירועים של הלילה: הצלחתו או כישלונו של גוש הימין, ושאלת מקומם של החרדים בממשלה הבאה. ניצחון של נתניהו, אם יהיה, לא יפתור מעצמו את השאלה השנייה.
כדאי להתכונן לשנה בחוץ ולא בטוח שמדובר ברעיון רע למגזר.
הילד משיכון חב״ד: מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, בקמפיין של חב״דניקים למען ש״ס.
גילוי נאות: אבא זצ״ל היה יושב בכל יום בחירות, מתקשר למאות תלמידיו ומושפעיו ומבקש מהם לתת כוח לתורה ולמרן ולהצביע ש״ס.
תובנות של יום בחירות 3: אני מנסה בימים האחרונים להבין איך הסחף לעבר סמוטריץ׳ חוצה מחנות, עד שהוא עשוי למצוא את עצמו צועד כתף אל כתף עם איתמר בן גביר.
בן גביר מביא את קולות הימין הקיצוני. אבל אצל סמוטריץ׳ מסתמנת תנועה מעניינת יותר: מצד אחד, חרדים חדשים שנמשכו ללייטנר; מצד שני, ליכודניקים מאוכזבים שנוח להם יותר להצביע לו מאשר לבן גביר.
כל אלה מצטרפים לקהל הבית שלו בהתיישבות, ומרחיבים את מעגל המצביעים הרבה מעבר לגבולות הציבור שאת דגלו הוא נושא.
התחלנו לספור אותו בארבעה מנדטים. לפי ההערכה שלי הבוקר, הלילה הזה יכול להסתיים גם בשמונה, ואולי יותר. אם זה יתממש, מדובר באחד הסיפורים הגדולים של הבחירות האלה.
שווה להפנות היום זרקור גדול לסמוטריץ׳. הוא סועד מהרבה שולחנות. את עיקר החשבון, להערכתי, ישלם הליכוד.
תובנות של יום בחירות 2: הקרב החרדי קשה ומורכב. כדי להבין את התמונה, צריך להסתכל על ש״ס ויהדות התורה יחד: שתי רשימות המחוברות בהסכם עודפים, עם מאבק משותף על היקף הייצוג החרדי בכנסת.
לפי ההערכה שלנו, ש״ס, שהתחילה את המערכה באזור שישה מנדטים, מטפסת כעת לאזור התשעה.
יהדות התורה, שנעה לאורך הדרך בין שבעה לשמונה, מתמודדת עם כיסי התנגדות להצבעה בשולי הציבור שלה. חלקם מטעמים עקרוניים, אחרים בשל סכסוכי חצרות ומאבקים פנימיים, כשחוק הגיוס הוא מוקד התסיסה.
בשיעור הצבעה כללי של כ־75%, ההערכה היא שש״ס יכולה לשמור על תשעה מנדטים ויהדות התורה על שבעה.
אם שיעור ההצבעה יהיה נמוך מעט יותר, עשוי להתווסף לגוש מנדט. אבל אם נתקדם לכיוון ה־80%, הגוש החרדי נכנס למאבק על שמירת הקיים, וגם ירידה לא ריאלית מ־16 ל־15 מנדטים הופכת לאפשרות ממשית.
ההערכה הזהירה שלנו בפתיחת היום: תשעה לש״ס, שבעה ליהדות התורה. 16 מנדטים יחד. שיעור ההצבעה הכללי יקבע אם זו תהיה נקודת מוצא לעלייה או עמדה שצריך להילחם כדי להחזיק בה.