hezi simantov

רבים שואלים האם לתוצאות הבחירות בארה"ב תהיה השפעה על ההחלטה של טראמפ כיצד להמשיך את המערכה מול איראן. להערכתי במילה אחת התשובה היא לא. החשיבות של בחירות האמצע בהקשר האיראני היא בעובדה שהן התקיימו ואין להן יותר משקל במערכת השיקולים של טראמפ. אמנם מצד אחד, אפשר לטעון כי אם הרפובליקנים ינחלו הצלחה, ולפחות יצליחו לשמור על הרוב בסנאט, הדבר עשוי לתת לטראמפ תחושה שהציבור איתו והוא יכול להמשיך במערכה ללא הפרעה משמעותית. מהצד האחר, יהיו כאלו שיטענו כי דווקא אם הרפובליקנים יפסידו את שני הבתים, טראמפ יבין כי היכולת שלו לקדם מהלכים בזירה הפנימית מאוד מוגבלת, ולכן ינסה להגיע להישגים משמעותיים בזירה החיצונית. חשוב לזכור כי יכולת ההשפעה של הקונגרס על מדיניות החוץ של הממשל מוגבלת, אך קיימת. זו מתמקדת בעיקר בהקצאת תקציבים (למלחמה, לסיוע חוץ), אישור מכירת אמל"ח, הסכמים ובריתות (למשל הסכם הגרעין עם סעודיה וברית הגנה), זימון לשימועים (חוויה מאוד לא נעימה) ומינויים (בסמכות הסנאט). הקונגרס גם צריך, לכאורה, לאשר יציאה למלחמה ופעילות צבאית שנמשכת מעל 60 ימים, אבל כבר ראינו שטראמפ לא בדיוק מתייחס לכך. בשורה התחתונה, ההחלטה של טראמפ באיזה נתיב לבחור (מלחמה/סנקציות/הסכם) תושפע במידה מכרעת משיקולי עלות/תועלת ומההערכה שלו איזו דרך תוכל לאפשר לו לממש את היעדים האסטרטגיים העיקריים של פתיחת הורמוז ומניעת פריצה לגרעין, ללא תשלום מחירים כואבים ובלתי נסבלים (כגון, קפיצת מחירי הנפט ל-200 דולר ו/או מאות חיילים הרוגים). טראמפ נכנס ממש בקרוב לשנתיים האחרונות של כהונתו השנייה, שנתיים שיכולות לעצב את המורשת שלו, וכמי שרואה עצמו כאחד מגדולי הנשיאים האמריקנים (אם לא הגדול שבהם) הוא בוודאי לא ירצה להיזכר בדפי ההיסטוריה כמי שהכניס את ארה"ב למלחמה ללא סיום וכמי שבכהונתו איראן הצליחה לפרוץ לגרעין.

מחר יתקיימו בחירות האמצע בארה"ב, ונראה שהשאלה שאותנו מעניינת יותר מכל, מה יעשה טראמפ במערכה מול איראן ביום שאחרי. עומדות בפניו 3 אופציות מרכזיות: המשך העימות במתכונת הנוכחית, קרי סנקציות כלכליות ומצור על הורמוז; הסכם חדש; וחידוש הלחימה בעצימות גבוהה. לכל אחת מהאפשרויות יתרונות ולא מעט חסרונות מבחינתו. מעבר לכך עומדת שאלת היעד האסטרטגי, והאם הוא ניתן להשגה ובאיזה מחיר - הפלת המשטר? חיסול תוכנית הגרעין? החזרת איראן לשולחן המו"מ מעמדת חולשה? טראמפ מאיים בחידוש המלחמה למספר ימים. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, ובהחלט סביר שתקיפה אמריקנית עלולה להוביל למערכה ממושכת ולהסלמה אזורית. כדי לנסות ולהשיג תוצאה שונה, טראמפ יצטרך לשנות חלק ממאפייני התקיפות בסבב הקודם, בייחוד בכל הקשור לפגיעה בתשתיות אנרגיה באיראן. הבעיה - מהלך כזה יוביל את איראן, יתכן בסיוע החות'ים, לתקוף בעוצמה את תשתיות האנרגיה במפרץ (ואולי גם בישראל) ולגרום להן נזק משמעותי ביותר. לא בכדי מדינות ערב מסתייגות מחידוש המלחמה. לעת עתה נראה כי האופציה המועדפת על טראמפ היא הסכם, שיבטיח את חופש השייט בהורמוז ושאיראן לא תוכל לפרוץ להשיג נשק גרעיני. הבעיה הקטנה שהפערים בין הצדדים עמוקים ואינם ניתנים לגישור ללא התפשרות משמעותית של אחד הצדדים, ושאף אחד לא יצפה וידמיין שיהיה זה דווקא המשטר האידיאולוגי בטהראן שיחליט לזנוח את העקרונות ואת השאיפות שלו ולוותר למשל על תוכנית הגרעין. מכאן עולה שאם יושג בקרוב הסכם, הוא עלול להיות בעייתי מאוד מבחינת ישראל, בדומה להסכם הפסקת האש מלפני כמה חודשים. להמשך המצור והסנקציות יש לכאורה יתרונות מבחינתו של טראמפ בהגברת הלחץ הכלכלי על איראן שמפסידה מאות מיליוני דולרים כל יום ובהימנעות מהיגררות להסלמה רחבה. הבעיה - אין בכך כדי למנוע מאיראן לשקם את יכולותיה הבליסטיות, להמשיך לתמוך בשלוחים ואולי בעיקר לקדם את תוכנית הגרעין בניסיון לפרוץ להשגת נשק כתעודת הביטוח העיקרית מפני מתקפות נוספות בעתיד. להרחבה אודות האופציות השונות והמשמעויות לישראל kikar.co.il/news-interviews/…

רשת nbc דיווחה כי טראמפ שוקל לחדש את הלחימה העצימה מול איראן, יתכן עוד לפני בחירות האמצע בתחילת נובמבר. אני אמנם מטיל ספק, בעיקר לאפשרות של פעילות צבאית משמעותית אמריקנית בשלושת השבועות הקרובים, כל עוד איראן לא תבצע מהלך חריג שעלול לגרור את ארה"ב, אך כמובן אי אפשר ואסור לשלול שום תרחיש במציאות הכאוטית במזרח התיכון. אני כן מבקש להציב מספר שאלות בניסיון להבין את ההגיונות. כדי שטראמפ יחליט ללכת למהלך צבאי עצים, שיוביל לתפיסתו לתוצאות מכריעות, הוא צריך להבנתי להסכים לעשות לפחות אחד משני הצעדים, שעד כה, הוא סירב לעשות: האחד, לתקוף באופן משמעותי תשתיות אנרגיה באיראן. השני, כוחות על הקרקע בהיקפים משמעותיים. כל עוד הוא לא מוכן לעשות מהלכים אלו, ובעיקר תקיפת תשתיות אנרגיה, הרי לא ברור כיצד הוא רוצה להשיג תוצאות שונות מהסבב הקודם, שיובילו לגישתו להכרעה. מעבר לכך, יש לקחת בחשבון את יכולות ההיזק הרבות של איראן, יתכן בסיוע החות'ים, לתשתיות האנרגיה במדינות המפרץ. תקיפות של תשתיות אלו, ובכלל זאת תשתיות מים, יכולות לגרום לנזקים קשים ביותר למדינות אלו. יתכן שהדיווחים על הגברת ההיערכות של צבא ארה"ב נועדו להעביר מסר מרתיע לאיראן לא לנסות לקדם מהלכים כאלו. זאת נוכח ההבנה שהמצור על הורמוז והסנקציות הכלכליות החריפות בהחלט משפיעות, מעצימות את המצוקות הכלכליות הקשות של איראן, וגם היקפי היצוא של נפט דרך הורמוז מתקרבים לאלו שהיו לפני המלחמה. יחד עם זאת, חשוב לזכור שצריך לעשות הבחנה בין המצוקות הקשות של העם האיראני לבין היכולת של המשטר ומנגנוני הדיכוי האכזריים שלו להמשיך ולשרוד. לעת עתה המשטר מפגין ביטחון ונחישות להמשיך במערכה, תוך שהוא פועל לשקם את יכולותיו בתחומי הטילאות ויתכן גם הגרעין, מעביר סיוע לחיזבאללה ומקבל סיוע צבאי ומודיעיני מרוסיה ומסין. שאלה משמעותית נוספת היא לגבי הגרעין. האם לתפיסת המשטר במציאות הנוכחית הוא חייב להשיג גרעין כתעודת ביטוח וכמהלך מרתיע ולא להסתפק בחזרה למדינת סף - להערכתי בהחלט יתכן שכן, לפחות בקרב חוגים מסוימים במשטר. עם זאת, גם אם איראן הצליחה להסתיר מרכיבים משמעותיים בפרויקט הגרעין, עולה שאלת מיליון הדולר לגבי היכולת לעשות זאת בהפתעה ובפרק זמן קצר ביותר, שכן גם למשטר ברור שאם הדבר ייחשף ויהיה מידע ממשי שהוא חותר לכך, ישראל וארה"ב יפעלו בעוצמה במטרה לסכל זאת. בשורה התחתונה, אנחנו נמצאים בתחרות בין הגיונות אסטרטגיים ואילוצים פוליטיים וכלכליים מתחרים, והשאלה מי מהצדדים יגיע ראשון לנקודה בה הוא יחתור לשבור את הסטטוס קוו שהתהווה בתקופה האחרונה ולא להמשיך במלחמת ההתשה? האם זה יהיה המשטר האיראני שיחוש כי המצוקות הכלכליות הגוברות כתוצאה מהמצור והסנקציות מסכנות באופן ממשי את יציבותו, או דווקא טראמפ שלא ירצה להמשיך את המערכה בתצורתה הנוכחית עד סוף כהונתו בינואר 2029 ויישאף להגיע להכרעה?