Dvir Bashan

Mark my words it's MLS in for Cala. Arteta won't risk overplaying the Italian Stallion

כשארסנל לקחה אליפות, היא לא נעזרה בדומיננטיות התקפית. למעשה, 71 השערים שכבשה היה המספר השני הכי נמוך לאלופה בתקופת הפרמייר ליג. ארטטה ידע שהשלב הבא באבולוציה של ארסנל זה שדרוג החוליה ההתקפית, ספציפית עם שחקן שהוא בגדר וורלד קלאס. >>

מוסוליירה עדיין באורוגוואי? המונדיאל מתחיל ואחד המאפיינים הבולטים שלו הוא כמות הווטרנים שיחזרו לייצג את נבחרתם בפעם המיליון. כולם יודעים שרונאלדו, מסי, ומודריץ' יתהדרו במדי נבחרתם בחודש הקרוב. זמן לעשות סדר באגדות הבינלאומיות שפספסתם ותחשבו שדמיינתם מול הטלוויזיה ב-4 בבוקר

וואו. מה זו התחושה הזאת? מה לעשות עם עצמי? לא הכנתי ציוץ, בכל זאת לא כל יום פפ עושה במכנסיים במשחק מכריע (😉). טוב. בואו נדבר על עונת האליפות של ארסנל. לא עונת הכדורגל הכי יפה שלנו. לא הכי ווינרית. לא הכי קלה או נקייה. להיפך. קשה כדרך חיים. התקף לב כאסטרטגיה. אבל זו הפרמייר ליג. היא הופכת חזקה משנה לשנה. עוד נציגות בצ'מפיונס. עוד תקציבים. כל שבוע קשה. אין מתנות. מלחמת התשה. ואחת שיצאה ממנה און טופ. ארסנל. אז אפשר להיות גאים. מותר לשמוח. כמה שצריך לציין: דויד ראיה - גניבה. סייף הנדס. הבחור נותן שקט תעשייתי שממנו הכול מתחיל. שוט סטופר נהדר ואמן בכדורי הגובה. 3 פעמים כפפות הזהב ברצף. קנה את עולמו מול ווסטהאם פעמיים. יוריין טימבר - unsung here. כל כך הרבה יותר טוב ממה שאאוטסיידרים יודעים. שור הגנתי ששיפר את הריצה על הקו השנה. וויליאם סאליבה - אולי הבלם בכושר הכי טוב בעולם. חומה אתלטית. קר רוח. גבריאל - לא קר רוח. המשלים של סאליבה. אש בקרביים ומשחק ראש שגרמו לכל במאי או פרשן בינוני להתמקד בו בכל כדור חופשי ריקי קאלפיורי - עונה קשה בריאותית אבל היה שם ובכל מקום במגרש כשהיה בריא. בן ווייט - סיפור משוגע. מאבירי הזינוק של ארסנל בטבלה לפני כמה שנים. נזרק מהנבחרת בקטאר, עבר אינספור פציעות. חזר חלוד מאוד אבל נדרש לדקות בהיעדרו של טימבר ונתן את הגוף שלו לארסנל. לא יישכח באיזלינגטון. דקלן רייס - שחקן העונה שלי. בכל מקום. האינטרספטור של מסירות הטוב בליגה. המתקל המדוייק ביותר ברחבה. והאחראי האלגנטי ביותר על בול פרוגרשן באמצע המגרש. כמו איילה שזכתה באליפות העולם בהחלקה אומנותית. מרטין אודגור - איזו עונה קשה לקפטן. אי שם בסוף 2025 היו לנו 3 משחקים ברציפות שהגוף שלו לא החזיק מחצית. וכשהוא חזר היה נראה שהקסם אבד. הגיע לקחת בעלות בדיוק בזמן. גיבור הניצחון על ווסטהאם. אל תלך. אברצ'י אזה - השלושער לרשת של טוטנהאם שלקח להם את הנשמה, הגול מול ניוקאסל ברגע הכי חשוב. השחקן הכי חסר אחריות בקטע טוב שיש לנו. ויקטור גיוקרש - לא אהבתי את חצי העונה הראשונה. למען האמת עדיין סקפטי. אבל המלחמה הבלתי פוסקת וכמה גולים חשובים קנו את המקום שלך בלב שלי לנצח. בוקאיו סאקה - סטארבוי. לא אשכח איך לפני כמה שנים ראיינו אוהדי ארסנל ברחוב ושאלו אותם "אתם זוכים באליפות אבל סאקה עוזב. לוקחים?" אף אחד לא לקח. "זה כמו הילד שלנו. ניקח אליפות איתו". הנה זה בא. הנה זה כאן. אוהב אתכם. יאללה לחגיגות ולהתכונן ל-30.5

סיום משחק ארסנל- ווסטהאם בכמה נקודות אחרונות: 1. רוב הקבוצה השלימה עם התיקו. אני מאוד אוהב אותם, אבל הם השלימו עם התיקו. וזו בעיה. יש כמה שחקני שדה חריגים, טרוסארד לדוגמה. 2. אבל יש שחקן אחד בסגל עם מנטליות של ווינר, הפרודיג'י, הקפטן, האודגארד. הפצרתי והפצרתי בארטטה שבטלוויזיה>>

8. המהלך המדויק: מתישהו באיזור דקה 30 ומשהו התקפה מסוכנת שמורכבת מקלפיורי ברחבה מוסר לסאליבה ברחבה מקפיץ לגבריאל שכמעט מגיע לכדור ליד השער. 3 שחקני קו הגנה מתמסרים עמוק ברחבה של פולהאם. כדורגל 2026 גבירותיי ורבותיי