אם יהיה ביקוש נעשה (שוב) שרשורפלצת על מגנטי יסודות נדירים. יש יותר מאחד!
עזבו אתכם איראן ופוליטיקה, חברת @MPMaterials הצליחו לייצר מגנט NdFeB ראשון בארה"ב באופן מלא.
מגנטי NdFeB מכילים יסודות נדירים, והם מוכרים כמגנטים הטובים ביותר בעולם (זה יותר מורכב מזה אבל זרמו איתי). הם בשימוש תעשייתי ברכבים, רובוטים וכלי נשק.
זה נשמע פשוט, אבל הדרך מהמכרה ועד למגנט השלם היא ארוכה, מורכבת ולרוב קורית בסין. כמה זה קשה? לרוב, גם כאשר כורים את היסודות הנדירים, צריך לזקק אותם בסין ולהחזיר אותם לארה"ב.
חברת MP מחזיקה במכרה היסודות הנדירים היחיד בארה"ב, וגם במתקני הפרדה, זיקוק ומטליזציה. זה מאפשר לה, עקרונית, לייצר מגנטים מקצה לקצה בארה"ב.
כמה זה משמעותי עבור הבטחון הלאומי של ארה"ב? דרמה של ממש. עשיתי על זה כמה שרשורים אבל בגדול זה מספיק חשוב שארה"ב עומדת לאסור על כל ייבוא של כל חלק משרשרת הערך מסין. לגמרי מלא מלא.
מילה של Caution: עד כמה שמדובר בהתפתחות חשובה ודרמטית, עדיין האתגר הוא עצום: לייצר מגנט אחד זה עסק שונה מלייצר 10,000 טון בשנה.
אבל עדיין, מגיע ל-MP פירגון משמעותי על ההישג!
2
7
368
עזבו אתכם איראן ופוליטיקה, חברת @MPMaterials הצליחו לייצר מגנט NdFeB ראשון בארה"ב באופן מלא.
מגנטי NdFeB מכילים יסודות נדירים, והם מוכרים כמגנטים הטובים ביותר בעולם (זה יותר מורכב מזה אבל זרמו איתי). הם בשימוש תעשייתי ברכבים, רובוטים וכלי נשק.
זה נשמע פשוט, אבל הדרך מהמכרה ועד למגנט השלם היא ארוכה, מורכבת ולרוב קורית בסין. כמה זה קשה? לרוב, גם כאשר כורים את היסודות הנדירים, צריך לזקק אותם בסין ולהחזיר אותם לארה"ב.
חברת MP מחזיקה במכרה היסודות הנדירים היחיד בארה"ב, וגם במתקני הפרדה, זיקוק ומטליזציה. זה מאפשר לה, עקרונית, לייצר מגנטים מקצה לקצה בארה"ב.
כמה זה משמעותי עבור הבטחון הלאומי של ארה"ב? דרמה של ממש. עשיתי על זה כמה שרשורים אבל בגדול זה מספיק חשוב שארה"ב עומדת לאסור על כל ייבוא של כל חלק משרשרת הערך מסין. לגמרי מלא מלא.
מילה של Caution: עד כמה שמדובר בהתפתחות חשובה ודרמטית, עדיין האתגר הוא עצום: לייצר מגנט אחד זה עסק שונה מלייצר 10,000 טון בשנה.
אבל עדיין, מגיע ל-MP פירגון משמעותי על ההישג!
For the first time in 20 years, production-ready rare earth permanent magnets are being manufactured in America!
Made from neodymium mined in Mountain Pass mine in CA and with no Chinese equipment or other dependencies!
Huge congrats to @MPMaterials on this impressive feat!
עוד פוסט מצוין של השקס. תקראו.
🇮🇷💰איך נראה היום המשבר הכלכלי באיראן? פוסט עדכון⬇️
המעצב המרכזי של מה קורה בכלכלת איראן הוא כמובן המצור האמריקאי.
בגלל המצור, ייצוא הנפט האיראני - המוצר הכי חשוב של הכלכלה - כיום ברמה אפסית. איראן לא טענה נפט חדש על מיכליות מאז ספטמבר, לראשונה לחודש שלם מאז 1979. גם הנפט שלה מחוץ להורמוז נגמר כולו, או כמעט כולו, באוקטובר. יש עדיין נפט באחסון על מיכליות בתוך המפרץ, אבל גם הוא חסום.
איראן מנסה לעיתים קרובות לאתגר את המצור בטקטיקות שונות (השבוע למשל ניסו העברות מספינה לספינה), אבל סנטקו"ם מפגינים שוב ושוב נחישות - למעשה זאת האסטרטגיה האמריקאית כיום, והיישום שלה רק משתפר ככל שהזמן עובר. כלומר סנקציות או לא סנקציות - אין ייצוא נפט (טוב, יש קצת ייצוא נפט יבשתי, אבל זה שולי לחלוטין).
הכסף עצמו מגיע עד שוטף פלוס שישים, ולכן עוד כמה שבועות גם תקבולי הנפט לאיראן מהמכירות האחרונות של הנפט מחוץ למפרץ יחדלו לחלוטין - גם משהו שאיראן מעולם לא חוותה. עוד מועד יעד לבחינה.
גם הייבוא סובל. מהצד השני, גם חלק מהייבוא הימי לאיראן חסום כתוצאה מהמצור - אמנם ייבוא הומניטארי מותר, ויש גם הברחות וייבוא בצירים יבשתיים, אבל ככלל הייבוא ירד משמעותית. אין מספר מדויק, יש שמדברים על ירידה של כשליש בייבוא.
גורמים נוספים למצב הכלכלי באיראן הם התפוררות התשתיות שהייתה גם נוכחת לפני המלחמה, מדיניות כלכלית פופוליסטית שנמשכת והנזק הפיזי של המלחמה. ראוי לציון גם הנזק הפיזי ליכולת הפקת הגז של איראן - גם היא ירדה בכשליש בגלל נזקי המלחמה.
אז מה הביטויים העדכניים למשבר? אמנה חמישה:
1. התכווצות ענק בתוצר.
ברבעון שנגמר ביוני, שבו איראן עוד ייצאה נפט, כלכלת איראן התכווצה בכ-10% (ביחס לרבעון המקביל). בגלל המצור, שיעור ההתכווצות צפוי לגבור. האמריקאים (בעלי עניין) מעריכים פומבית שהתוצר יתכווץ בכ-25% השנה, לא חושב שהם טועים בסדרי הגודל.
2. הריאל (שוב) קורס.
בגלל הפער בהכנסות מט"ח והסנטימנט, המטבע האיראני שוב מאבד מערכו. דולר כבר שווה 2.7 מיליון ריאל איראני, היה סביב 1.6 מיליון ערב המלחמה.
3. מחסור במוצרי יסוד.
יש דיווחים על מחסור בכמעט כל מוצר. מוצרי חשמל, מזון, תרופות. יש גם מכסות לכמויות הלחם המסובסדות. כנראה שהמוצר שיהיה חסר בצורה הבולטת ביותר בחודשים הקרובים הוא גז לייצור חשמל ולחימום הבתים - הפקת הגז נפגעה כאמור והצרכים מתרבים (למרות שאיראן היא עם המאגרים השניים הכי גדולים בעולם). דווקא מים אינם במחסור חריף - החורף היה סביר יותר מאשר החורף בשנה שעברה, ולכן בקיץ פחות דיווחו על מחסור במים. אבל בתלות בחורף הזה, המחסור יכול לחזור שוב בקיץ הזה.
4. מחירים עולים מהר.
כתוצאה מהמחסור במוצרים והיחלשות המטבע, האינפלציה השנתית המדווחת היא כ-90% באוקטובר. סביר להניח שזה לא מייצג את כל היקף האינפלציה, ומחירי המזון עולים כבר בשיעורים תלת-ספרתיים. האינפלציה שוחקת את המשכורות, שיורדות מבחינה ריאלית. במונחים דולריים, שכר המינימום האיראני הוא כעת כ-60 דולר בחודש. ה-60 דולרים באיראן קונים יותר ממה שהם קונים בישראל, אבל משכורת כזאת היא רק כחמישית מצרכי המחיה החודשיים של משק בית באיראן. משפחות מצמצמות קניות, שורפות חסכונות וחיות על הלוואות.
5. תפוקת הנפט האיראני היא קרבן ארוך-טווח של המצור. האפקט שדיברנו עליו מוקדם במלחמה (זוכרים?), של shut in של חלק מהבארות כי אין מקום לאחסן עוד נפט ולעיתים קרובות באר שלא מפיקים בה פשוט נחסמת, כנראה כבר כאן באופן משמעותי. איראן צמצמה תפוקה כך שתהיה שווה לשימושים הפנימיים בלבד, ולכן שאר התפוקה הוקפאה. יש גם גבול למשחקים הטכניים שאיראן יכולה לשחק כדי למנוע פגיעה. לכן, סביר מאוד להניח שתפוקת הנפט האיראנית, אם המצור ייגמר, תתקשה מאוד להתרומם מחדש במשך חודשים רבים או שנים. פחות מדברים על זה כבר כי הבינו שזה לא מזיז את המחט עבור ההנהגה האיראנית, אבל האפקט הטכני-כלכלי חזק מתמיד.
עד כאן על כלכלת איראן במצב הנוכחי. כמובן, יש פער משמעותי בין המצב הכלכלי הקשה לתשובות לשתי השאלות האסטרטגיות החשובות: עד כמה המצב הכלכלי משפיע על ההחלטות האסטרטגיות ועד כמה הוא יכול להוביל לתסיסה מחודשת בציבור.
שבת שלום ובשורות טובות🙏
מלבד זאת אני סבור שיש להביא את מניעת משטר הסנקציות על ישראל לראש סדר העדיפויות.
1
7
1,351
בגדול אחרי שהאזנתי למרבית הפוד, עבד אבו שחאדה הוא חתיכת אינטלקטואל.
אם ממילא סוף העולם מגיע, למה לנסות לשנות משהו?
הבינה המלאכותית תשתלט, מלחמה גדולה בדרך, הכול עומד לקרוס, ועבד אבו שחאדה שואל: מאיפה הביטחון הזה במה שעוד לא קרה?
בשיחה עם @ReemSherman הוא מסביר איך נבואות סוף העולם גורמות לנו לוותר על היכולת לפעול. כי אם הכול אבוד, למה להיאבק על זכויות עובדים, לשנות את הפוליטיקה או לדבר על שלום?
מתוך גיקונומי 1275
532
Arod Balissa retweeted
FabFitFun is officially on the shelves at Walmart.
When we launched our first box in 2013, we started with just 2,000 boxes and a simple idea: make discovering great products more exciting, accessible, and affordable.
13 years later, @FabFitFun is making its first move into brick-and-mortar retail, bringing that same discovery experience to approximately 3,000 Walmart stores nationwide.
Our limited-edition Holiday Mystery Beauty Box features $139 worth of full-size beauty products for just $30.
It’s pretty incredible to see something that started as an experiment grow into a brand reaching millions of consumers, and now enter one of the largest retailers in the world.
Proud of how far we’ve come. Even more excited for what’s ahead.
finance.yahoo.com/media-adve…
Loved the ai/ceo comparison!
Anthropic doesn't see itself as a "normal company." Dario Amodei believes both that 1) superintelligent AI could destroy humanity, and 2) our only chance at survival is to have his trillion-dollar tech company build it first.
This is not an intuitive way to think about either capitalism or social change, but it’s led Anthropic to the eve of one of the biggest IPOs in history. So it's more important than ever for the public to understand and scrutinize its idiosyncratic theory of change.
My debut for @NYTOpinion (gift link!): nytimes.com/2026/11/18/opini…
133
Arod Balissa retweeted
כל הפוקוס כרגע על ג׳נסן, שעזב את תפקידו כמנכ״ל אנבידיה. אבל בדיוק באותו הזמן וקצת מתחת לרדאר, מייסד אחר עשה את הדרך ההפוכה.
יותר מחמש שנים אחרי שעזב, בריאן הליגן חזר לכיסא המנכ״ל של $HUBS. והקטע המעניין בעיניי הוא שהליגן לא מתייחס לזה כקאמבק.
למרות שמדובר בחברת תוכנה עם יותר מ-300 אלף לקוחות והכנסות של מיליארדי דולרים בשנה, הוא הגיע למסקנה מרחיקת לכת. הוא מתכוון להקים את החברה מחדש.
שרשור 🧵
בגדול, הרבה ממה שכתוב בדוח מסתדר עם דיווחים אחרים. כמה דברים שחשוב להגיד דווקא ברגע הזה כשטראמפ ושי הולכים להפגש פעם נוספת:
1. אכן, כפי שמצויין בדוח, התלות ביסודות נדירים ובמינרלים קריטיים נוספים, הוא מאוד משמעותי. הוא סיכון דרמטי לבטחון הלאומי האמריקאי, ושל מדינות נוספות, בעיקר בגלל מספר מינרלים שקשה להשיג במקום אחר - זה בעיקר נכון לטרביום, דיספרוזיום, סקנדיום, ייטריום וכמה אחרים.
2. תעשיית הבטחון האמריקאית היא לא צרכן גדול מבחינת מספרים, אבל היא כן צרכן משמעותי עם קדימות. לדוגמה, שוק הרכב החשמלי הוא צרכן הרבה יותר גדול של מגנטים, אבל יש לממשל כלים להכריח את השוק הפרטי לספק לה מינרלים על חשבון תעשיות אחרות.
3. בגזרת המאמצים האמריקאיים (והמערביים בכלל) לגוון אספקה ולהפחית תלות - הייתי זהיר קצת יותר. בסך הכל, ההתעוררות קרתה לפני שנה וקצת. זה כלום זמן במונחי תשתיות. המערב אכן לא קרוב לעצמאות, אבל כן קרו דברים יפים. אני דווקא לא הייתי מסתכל על Vault - זו יוזמה מורכבת שכרגע לא ברור השפעתה. בכלל מאגרים אסטרטגיים הם סוגיה שצריך לדבר עליה יותר לעומק. כן הייתי מסתכל על השקעות בטכנולוגיות שנועדו לפתור צווארי בקבוק, וכן על עסקאות שנועדו לייצר אספקה חדשה, כמו מכרה סרה ורדה בברזיל.
4. השאלה המרכזית שצריך לשאול פה היא מה המטרה. מה המערב רוצה ויכול להשיג? אני מאוד בעד עצמאות, אבל זה יעד ארוך טווח ומאוד קשה להשגה. אולי לקראת 2050 במקרה הטוב. אבל אם היעד הוא גיוון והפחתת תלות, ובידוד תעשיות קריטיות מזעזועים - אפשר גם אפשר. מאמצים לפיתוח מאגרי סקנדיום חדשים או ייטריום של חברת Lynas מתחילים לאט לאט לשאת פרי, אפילו אם זה יקח עוד זמן. אני חושב שיעד של הפחתת התלות וגיוון מקורות הוא ריאלי בתעשיות מסויימות, בעיקר בדיפנס.
5. הסכם בוסאן. אני אישית חושב שלממשל האמריקאי ולסין בגדול נוח עם המצב. אם היו יכולים להאריך עד אינסוף, לדעתי היו עושים את זה. הבעיה היא שלא הכל תלוי בהם. הקונגרס החדש צפוי להיות יחסית לעומתי גם לסין וגם למדיניות של הממשל, ומצד שני סין עשויה להגזים במילוי החלקי של ההסכם. נחיה ונראה.
דו"ח חדש של ה-Special Competitive Studies Project, מכון המחקר שהקים מנכ"ל גוגל לשעבר אריק שמידט, מנסה לכמת את התלות של התעשייה הביטחונית האמריקנית במינרלים קריטיים מסין ולזהות את האמל"ח הפגיע ביותר.
חברת שרשרת האספקה Exiger ניתחה בכלי בינה מלאכותית (כמובן) כמעט תשעה מיליון חלקים בכ-3,000 מערכות אמל"ח. היא זיהתה יותר מ-28,000 רכיבים ייחודיים ב-1,400 מערכות שמכילים אחד מארבעה חומרים: אנטימון, גליום, גרמניום וטונגסטן.
לפי הדו"ח, כ-68% מהגרמניום, עד 99% מהגליום, כמחצית מהאנטימון ועד 80% מהטונגסטן בעולם מיוצרים\מזוקקים (או איך שלא קוראים לזה) בסין. סין מייצרת גם כמחצית מתפוקת יציקות המתכת בעולם, ולעיתים היא האפשרות היחידה ליציקות גדולות.
בין המערכות בסיכון יש אמל"ח אסטרטגי על אמת (לא כל מיני שקר כלשהו של חי"רניקים או מכוניות חשמליות). לדוגמה, צוללת וירג'יניה דורשת יותר מ-300 רכיבים קריטיים בהם קיימים אחד או יותר מארבעת החומרים הנ"ל, מהם 190 עם גרמניום ו-50 עם גליום, ו-1,700 חלקים קריטיים שיצוקים, מחושלים או מעורגלים בסין.
מפציץ B-2 דורש 782 רכיבים בהם קיימים אחד מארבעת החומרים.
משפחת F/A-18 מובילה בתלות ביציקות פלדה, עם 3,800 חלקים, ואחריה KC-135 עם 2,570.
עוד, לפי הדו"ח, כל צוללת דורשת 9,200 ליטראות של החומרים האלה(!!!) ומטוס F-35 דורש 900.
לכל הקוראים לעצמאות בשרשראות אספקה, הדו"ח מזמין מפגש קצת כואב עם קיר המציאות. אפילו בהינתן ההסתמכות על ייצור סיני, כמעט 8,000 פריטים עם יציקות פלדה וכ-9,400 פריטים עם אלומיניום מעורגל ממתינים לאספקה יותר מ-36 שבועות. לפי הדו"ח, חלקים של B-52 ממתינים יותר מ-400 יום, בין השאר בגלל עשרות דרישות תקן צבאי.
בד בבד, מספר הספקים הקטנים בתעשייה הביטחונית האמריקנית ירד ב-43% בעשור.
המשמעות היא שבירות קיצונית ממש של שרשראות האספקה הקיימות. לדוגמה, שריפה במפעל SPS Technologies בפנסילבניה בפברואר 2025 השביתה ספק של יותר מ-1,000 מערכות נשק, וספק יחיד לטומהוק ולבלאק הוק, עד 2028 לפחות (וזה כשבדיוק סיימו לשגר חימושים באהלן-אהלן).
הסינים לא טומנים ידם בצלחת ומסבירים לאמריקנים שהקטע הזה של סנקציות והגבלות ייצוא הוא כבר טנגו ולא סטפס.
קיט קונקלין, סמנכ"ל האסטרטגיה ב-Exiger, אמר ל-TWZ שהמשבר "כבר כאן" לחברות שלא מקבלות רישיונות יצוא מסין. לדבריו, האמברגו הסיני פוגע גם ביכולת להגדיל את ייצור המיירטים לאלפים בשנה (כי מצגות לחוד ומציאות לחוד). לדבריו, בין ארה"ב לסין שוררת כעת "מעין דטנט", והוא אינו צופה שינוי גדול עד סוף השנה.
עם זאת, נכון להיום, אף יצרן ביטחוני אמריקאי עדיין לא דיווח בפומבי על שיבושים בייצור בגלל החומרים.
הממשל האמריקני פתח בחודש פברואר ב-Project Vault, יוזמה של 12 מיליארד דולר לאגירת מלאי. ב-2018 נפתח מחדש מכרה העפרות הנדירות היחיד בארה"ב (מכרה שנפתח לראשונה בשנת 1952, כשבגרוש היה חור והלירה הייתה מנייר). מכרה נוסף שנפתח שנה שעברה צפוי להתחיל להפיק עפרות ב-2029 וגם אז יהיה מדובר בפחות מ-500 טון בשנה. הפנטגון השקיע 18 מיליון דולר במתקן הגרמניום היחיד בארה"ב ויש עוד כהנה וכהנה יוזמות - אף אחת מהן לא מתקרבת לגודל הנדרש. מהון להון (ועם הרבה הון) בממוצע לוקח 29 שנים(!!!!!) לפתוח מכרה חדש בארה"ב.
וזה, אגב, נכון על כל מנעד הפרוייקטים הגדולים. ארה"ב *כמדינה* לא יודעת לעשות פרוייקטים גדולים וגם לא להכווין הון מדינה לפרוייקטים גדולים.
הון פרטי לא זורם עצמאית (או בכלל) לדברים כאלה. זה נכון החל ממלה"ע 1 (עם משבר הפגזים הבריטי) ועד ימינו (עם הפערים בתשתיות לבינה מלאכותית). והממשל האמריקני לא מסוגל לממן כמעט אף תוכנית לטווח ארוך - בטח כאלה משעממות שלא עושות בום בקצה.
כמובן, זה לא הפעם הראשונה שמעצמה מגלה שרכיבים חיוניים מיוצרים על ידי האוייב (הבריטים, לדוגמה, גילו את זה תוך כדי מלה"ע 1 שאופטיקה טובה, מה לעשות, מייצרים בקרל זייס ולא בלונדון והגרמנים בתורם גילו שגומי מגיע מבריטניה הגדולה גם במלחמה).
אבל הפערים בין סין לארה"ב בכל הנוגע לשרשראות האספקה הם עמוקים ורחבים (בהיקפי החומרים, בטונאז', במומחיות וכו). נכון כל הזמן שומעים על חברות סיניות באפריקה ובאמל"ט? אז זה.
וזה לפני שבכלל נוגעים בפערים בין המדינות בשלבים גבוהים שיותר של שרשראות הערך (כושר ייצור במספנות שם קוד)
לכן, אחרי כל הפלאברות, אני בספק שארה"ב תוכל לשבור את הכלים וללכת ראש בראש מול סין - בטח על טאיוואן (להזכיר - עד כה היא לא הצליחה לשכנע את העולם לבודד אפילו את רוסיה. בקושי את האירופאים היא הצליחה). העולם כבר לא שם יותר.
אז בפעם הבאה שמישהו מקשר איזו כתבה אלרמיסטית בעיתון כלכלי זה או אחר על רחפנים סינים או מכוניות סיניות וכו, זכרו - יש שאיפות. יש מציאות. וצריך להבין איך עושים מהלימון לימונדה. גם אם אתה ארה"ב. וקל וחומר אם אתה לא.
#פידצבא
להרחבה ראו:
twz.com/news-features/these-…
ב-@thewarzonewire
5
628
וואו. שרשור מעולה ומאוד מחכים על הסוגיה האמריקאית.
מה שתפס אותי ממש זה להיות חלק מהaffordability agenda.
אנחנו בעיקר חושבים על התרומה שלנו לארהב במונחים של בטחון לאומי. אבל, רותם צודק שאנחנו צריכים להיות מועילים לירידת המחירים בארהב. האם אפשר באמת? לא יודע, אבל חלק מזה זה פשוט מרקטינג טוב שלדעתי יעזור.
אבל, לדעתי צודק רותם שזה צריך להיות בנוסף לשינויי מדיניות ולא במקום.
סיכום ביקור בארה"ב, בעשר נקודות:
1. הכול פתוח: אני בד"כ נמנע מביטויים כמו "שינוי טקטוני" אבל בחירות האמצע מעידות, לדעתי, שזהו אכן המצב - כל ההנחות שלנו על "מי יכול לנצח בחירות", "מה האסטרטגיה שעובדת", "איזו מדינה במשחק", פתוחות לדיון מחדש.
זה כמובן לא אומר שכל מה שקרה ב-2026 מעכשיו ילווה אותנו שנים: טקסס היא עדיין לא מדינה כחולה ואפילו לא מתנדנדת, כסף עדיין משחק תפקיד גדול בפוליטיקה וזה שמועמד כמו אוסוף או שפירו (וראו מיד) ניצחו בהפרשים דו-ספרתיים במדינות מתנדנדות ממש לא סולל להם את הדרך למועמדות לנשיאות.
2. אם נקבל שנייה את החלוקה של "מתונים מול קיצונים", אז אפשר לטעון שלמרות שלשמאל העמוק של ארה"ב יש לא מעט הישגים בבחירות האלה - כניסת שישה מחוקקים חדשים שמזוהים עם ה-DSA בבית הנבחרים והסנאטור עבדול אל-סייד במישיגן - ההישגים של האגף המתון גדולים אף יותר. בבית הנבחרים, רק שישה חברי קונגרס חדשים נתמכו בידי ה-Democratic Socialists of America, מתוך 42 חברי קונגרס חדשים בכלל, ובכלל רמות השלטון (כולל state ו-local), ה-DSA תמכו ב-164 מועמדים שמתוכם ניצחו 79 - כלומר פחות מחצי.
בסנאט, אם משווים את הניצחונות של אל-סייד (7% הפרש במדינה מתנדנדת), ג'קסון (6% הפרש במיין, מדינה כחולה) ופלנגן (10% במינסוטה, מדינה כחולה) לנצחונות של חבריהם למפלגה מדובר בנצחונות יחסית קטנים. המועמדים המתונים יותר ניצחו בהפרשים גדולים יותר (אוסוף בג'ורג'יה ב-18%, קופר בצפ"ק ב-19%), ניצחו מדינות קשות יותר (בראון באוהיו ב-5%, אנדרוז בדר"ק ב-4.5%, המילטון בקנזס ב-5%), או גם וגם (טלריקו בטקסס ב-12%). כלומר, אם הגל הכחול היה פחות גדול, יש סיכוי סביר שג'קסון ואל-סייד היו מפסידים אבל טלריקו, קופר ואוסוף (וכן למשל שפירו שרץ למושל פנסילבניה) היו מנצחים.
במילים אחרות - זה שהקיצוניים הם קולניים ושהתחזקו לא אומר שהם הרוב.
3. לא הטראמפיזם מת, אלא ה-woke מת: זה תמיד היה נכון ש-"זו הכלכלה טמבל" ובארבע השנים האחרונות (יש שיגידו שש) זה נכון במיוחד. באופן ספציפי, אם בחירות 2016 הוכרעו על שוק העבודה ובחירות 2020 הוכרעו על הקורונה (שהיו לה השלכות על שוק העבודה), בחירות 2024 ו-2026 היו בחירות על יוקר מחיה. זה עלה בכל שיחה בקונגרס, בכל פאנל ב-CrookedCon ובשיחות עם הקהילות היהודיות, בין שאלו היו סטודנטים בוושינגטון או הקהילה הרפורמית בווסטצ'סטר.
יש לזה משמעות פוליטית פנימית (יש גם משמעות גיאופוליטית בחוץ וזה בסעיף הבא) והיא בהפשטה שה-woke מת, או לפחות חטף מכה אנושה, לא כתפיסת עולם אלא כאסטרטגיה פוליטית.
לא נתקלתי בספירת ראשים מהסוג שחוגג את "הסנאטור המוסלמי הראשון" או "יש שיא היסטורי בייצוג של...". ב-CrookedCon - הכנס של Crooked Media שהקימו בוגרי ממשל אובמה שכרטיס אליו עולה מאתיים דולר, כלומר המשתתפים הם סגמנט מאוד מובחן (משכיל, מתעניין וכנראה גם אמיד) של האלקטורט הדמוקרטי - כמעט ולא דיברו על "הגנה על ילדים טראנסים" או פירוק המשטרה (כן קצת פירוק של רשות ההגירה ICE), וגם מועמדים פרוגרסיביים מאוד הדגישו שהפוקוס צריך להיות על "החיים עצמם": יוקר מחיה, מקומות עבודה (והסכנה ש-AI מציבה להן), בריאות, דיור ותשתיות.
4. היחס האמריקני לעולם הולך ונעשה יותר ויותר אינסטרומנטלי, וארה"ב - ככל שהאנשים שנפגשתי איתם ושמעתי אותם מייצגים - מעוניינת לקחת חלק פחות פעיל בהנהגה שלו, לקחת פחות סיכונים ולהשקיע פחות משאבים בהובלה שלו, ולבחון שותפות ויריבות לפי התועלת (או הנזק) שהן גורמות לכלכלה האמריקאית (ואתייחס להיבט הישראלי בהמשך).
אמנם הביקור שלי התמקד בדמוקרטים אבל זה בהחלט סנטימנט שאנחנו רואים אצל הרפובליקנים, ובניגוד למחשבה שהכישלון בבחירות יפיל את מחנה ואנס - הכישלון הזה מונע ישירות מהמלחמה באיראן (הפרת שתי הבטחות של טראמפ: הימנעות ממלחמות חדשות והורדת יוקר המחיה) ולכן אם כבר הוא צפוי לפגוע יותר במחנה רוביו.
המשמעות המיידית של זה מבחינת ישראל היא שכל השיח הגיאופוליטי המורכב שמצדיק את הברית עם ישראל דרך התועלות (הביטחוניות, הכלכליות והטכנולוגיות) שאנחנו מייצרים הוא אולי רלוונטי ברמת הדרג המדיני והמקצועי, אבל חסר חשיבות ברמת הציבור ש-"רק רוצה לראות את מחירי החשמל והמים שלו יורדים", אם לצטט משקיע יהודי רפובליקני שנתקלתי בו אחרי הרצאה, "מעניין לו את הסבתא שיתופי הפעולה בין צה"ל והצבא האמריקאי". זה דורש שיח אחר וסוג אחר של שותפות בין המדינות.
5. בינה מלאכותית: אולי אחד הנושאים המרכזיים בשיח שנתקלתי בהם, מהרמה המיידית בשל התרומה של דאטא-סנטרים לעליית יוקר המחיה דרך ההשפעה שלה על שוק העבודה ("בשביל מה לקחת הלוואות סטודנטים כדי לממן תואר אם אחר כך לא אמצא עבודה שתאפשר לי לשלם את ההלוואה הזו?") ופערים חברתיים ועד שאלות עמוקות יותר על החוזה החברתי האמריקאי (ניסחה היטב חה"ק שרה ג'ייקובס מקליפורניה, "אנשים מרגישים שהחלטות שמשפיעות על העבודה שלהם, על השירותים שהם מקבלים מהמדינה, על המדינה עצמה, מתקבלות בידי מישהו אחר שיושב וכותב אלגוריתמים שאין להם השפעה עליהם, וזה בהגדרה לא-דמוקרטי ולא-אמריקאי").
המשמעות של זה, בטח בהקשר הסעיף הקודם, היא שהטיעון "אנחנו חייבים לנצח את סין במירוץ ה-AI" (טיעון שאני לכל הפחות מסכים איתו) מתקשה להבקיע בדעת הקהל האמריקאית.
6. יהדות אמריקה: אני לא יודע להגיד האם יהדות אמריקה "זזה ימינה" אבל ראיתי הרבה מאוד עדויות ל-"התפכחות" (בהיעדר מילה טובה יותר) בנוגע למפלגה הדמוקרטית - גם בקרב מצביעים ופעילים דמוקרטיים וגם בקהילות מאוד ליברליות שנשארו מאוד ליברליות יש תחושה חזקה שהמפלגה כבר לא מהווה בית בטוח לציונים, ולחומרא גם ליהודים.
מול זה, יש מי שמנסים לשנות מבפנים - יועצים במפלגה הדמוקרטית בקונגרס וארגוני חברה אזרחית - וחלקם גם ביקשו לשתף פעולה עם @lib_ra_el , ומנגד יש את מי שדווקא מתרחקים מהמפלגה ואולי אפילו מכריזים עליה מלחמה (לוביסט ציוני אמר לי שהוא "מתגאה בזה שאני אומר להם את כל האמת בפנים, כולל שיש להם דם יהודי על הידיים") אבל לא בהכרח עובר צד - בעיקר מתוך תחושה שגם במפלגה הרפובליקנית יש כוחות מאוד מאתגרים לישראל, חלקם Openly אנטישמיים, שנבלמים כרגע בעיקר בידי טראמפ ורוביו.
7. יו"ש: אין נושא שקיבל יותר ביקורת מסוגיית הפשיעה הלאומנית ביו"ש, בכל מקום שבו ביקרתי ועם כל בנאדם שאיתו דיברתי, מכל הקשת הפוליטית. גם מי שחושבים שזה אירוע שולי מבחינה מספרית מדברים על נזק קטסטרופלי לישראל בדעת הקהל (מעבר כמובן להיבט המוסרי) ובכל משרד שביקרתי בו בקונגרס ביקשו להעביר מסר שזה ה-צעד המיידי שהם מצפים מממשלה, כל ממשלה, לעשות כדי להוכיח שישראל עדיין מחויבת לערכים דמוקרטיים.
האם זה מספיק מבחינתם? לא, הם גם ציינו שהם מצפים ליותר - אבל לא הרבה יותר. בכמה משרדים בקונגרס שמעתי משפטים בנוסח "ברור לנו שישראל לא תפנה התנחלויות בשנים הקרובות" ו-"אנחנו מבינים שהטראומה של ה-7 באוקטובר מקשה עליכם לתת אמון בפלסטינים", והצעדים בוני האמון שכן מצפים מאיתנו לעשות קשורים יותר בהימנעות מסיפוח ולחומרא הימנעות מבנייה ב-E1.
8. עזה: מעבר לציפייה להכנסת סיוע הומניטארי (או לפחות להגדיל את הכמות שלו), הופתעתי לשמוע גישה די מבינה של צרכי הביטחון הישראליים ברצועה, החל מ-"ברור לנו שיום אחד תחזרו להילחם" ונכונות לגבות לחימה כזו בתנאי שתיעשה בליווי מהלך מדיני מסיים ובכפוף לדיני הלחימה, ועד הבנה שאונר"א הוא force for evil ולא באמת יכול לשחק תפקיד חיובי ברצועה.
האם זה מספיק? לא, ברור שלא. מדובר בקומץ משרדים דמוקרטיים ולא בסיעה כולה, אבל זה כן משמש בעיניי אינדיקציה לכך שבהמשך לסעיף 2, לא "כל הדמוקרטים שונאים אותנו" ויש פרטנר - זה דורש בעיקר שינוי מנטליות מצידנו והבנה שאת הליבה של התמיכה האמריקאית (אספקת נשק, וטו באו"ם) אנחנו נהיה חייבים לקבל בכפוף לויתורים, חלקם רטוריים בלבד ("עקרונית אונר"א יכל להיות ארגון חשוב וברור שאנחנו רוצים שלאזרחים העזתים יהיו שירותי בריאות וחינוך, אבל...") וחלקם כואבים - השאלה היא עד כמה הוויתורים האלה כואבים. לפחות בינתיים ולפי מה שאני שמעתי, שכאמור זה לא מייצג עמדה רשמית, נראה לי שהדרישות לא מופרכות.
9. הסיוע הביטחוני: זו אחת השאלות שכמעט כל מי שנפגשתי איתו שאל אותי, בהמשך לאמירה של טראמפ מיום הבחירות. בגדול אמרתי את דעתי - שזה רכיב מדיניות שתם זמנו, ישראל מדינה עשירה מספיק כדי לשלם על ההגנה שלה בעצמה ושאין סיבה שמשלם המיסים האמריקאי ישלם עליה (בין היתר בהמשך לסעיף 4).
במקום זאת, ובדיוק בגלל שהבחירות האלה נוצחו על יוקר המחיה, יש פה פוטנציאל ענק בעיניי - ישראל יכולה, אם לצטט יועצת של חברת קונגרס דמוקרטית שניסחה את זה במדויק, "to be part of the affordability agenda". המרה של הסכם הסיוע במסגרות שיתופי פעולה - גם ביטחוניות מן הסתם, גם בעולמות הדו"ש (טכנולוגיה בעיקר) אבל גם בעולמות אזרחיים נטו כמו אנרגיה, בריאות ותשתיות - יכולה למצב את ישראל כמדינה שתורמת לאיכות החיים של האמריקאים, ולא רק לביטחון הלאומי של אמריקה.
ישאלו אנשים, האם זה מספיק כדי להתמודד עם הטיעונים הרציניים בנוגע לעזה וליו"ש או עם הקונספירציות והנראטיבים האנטישמיים-ממש? אז ברור שלא מדובר בפתרון קסם, וברור שמי שיותר (1) מודע פוליטית ו-(2) רגיש לסוגיות של זכויות אדם ימשיך להחזיק בטן מלאה על ישראל, אבל רוב הציבור האמריקאי, כאמור, מתעניין בעיקר בכיס של עצמו.
10. אז אם לסכם - יצאתי למסע הזה מודאג כי אסור להכחיש שעננה כבדה מקדירה את השמיים מעל יחסי ארה"ב-ישראל (והתמונה משקפת זאת) וחזרתי הרבה יותר אופטימי ממה שחשבתי, אבל אופטימיות מהסוג הזהיר ולא הנאיבי, אופטימיות מהסוג שתלוי הרבה יותר במה הישראלים יעשו מאשר במה האמריקאים יאמרו או במי הם יבחרו. מניח שאכתוב על זה עוד בימים הקרובים.
או, בפרפרזה על דברים שאמר ידידי ד"ר @AvishayBSG , "עומד לרדת גשם: השאלה אם אנחנו לוקחים מטריה או מקללים את העננים".
6
798
דלפ: לא שאני חושב שזה תעלול יחצ, אבל זה שווה יותר מכל קמפיין, פרזנטור או פרסומת.
ואני בעד שיתראיינו כמה שיותר. שיקבלו במה אינסופית כל עוד זה שיח אמיתי. אני מתרשם שזה מה שחנן פרידמן עושה. גם אם לא מסכימים עם התשובות שלו.
טוויטר יכול להיות מקום אכזרי ולא מתפשר וצריך לתת כבוד לאנשי ציבור ואנשי עסקים שלא פוחדים לדבר ישר וברור. זה כולל נבחרי ציבור ומשרתי ציבור (היי @NeelieBT הגיבורה)
2
214
אני מעריך את התשובה של מתן, ואני גם לא רוצה להיות טהרן, אבל בעיני התשובה הדרושה פה היא שהאזרחים הערבים הם אזרחים שווי זכויות בישראל, וזה לא משנה אם שירתו או לא או עובדים בבית חולים.
הם אזרחים ישראלים, וגם בני אדם, ובזה נגמר הסיפור. אני לא חושב שזה צריך להיות תלוי במי עשה מה.
יש שאלה של מדיניות תקציבית, חברתית וכו וכו ושם בהחלט אפשר לדון בשאלת מי נותן למדינה, כמה יקבל. יש המון שאלות מורכבות שצריך לדון בהן - וזה נכון לכל חלקי החברה הישראלית.
אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודה שבה צריך קודם כל להזכיר שאזרחי המדינה מהחברה הערבית הם קודם כל אזרחים כמו האזרחים בחברה היהודית.
ממה שראיתי מהפעילות של מתן אני לא חושב שהוא חושב אחרת, ובסוף מדובר בסרטון קצר, אבל לדעתי צריך לפתוח בזה.
וואו, מה נהיה מאנשים פה?? #תסבירו_לי
התלבטתי מאוד אם לפרסם את הסרטון הזה.
מצד אחד, נאמרים בו דברים קשים מאוד, כאלה שעלולים לפגוע במדינת ישראל, ולא רציתי לתת להם במה נוספת.
מצד שני, אני מאמין שיש כאן ערך חינוכי חשוב.
אם לא נחשוף אמירות כאלו ונתעמת איתן, איך נוכל לשנות משהו?
בסופו של דבר, אני מקווה שצעירים אחרים שמחזיקים בתפיסות דומות יראו את השיחה הזאת, יעצרו לרגע ויבינו עד כמה הדברים האלה מעוותים ומסוכנים.
1
529
סוגיות משמעותיות לחוג הארקטי באופן כללי.
בריטניה התחייבה לרכוש שלוש ספינות מדגם P1118 בתכנון נורבגי, עם אופציה לשלוש נוספות. לפי משרד ההגנה הבריטי, הספינות יישאו מערכות בלתי מאוישות לאיתור מוקשים ויסייעו גם בלוחמה נגד צוללות באגף הצפוני של נאט״ו.
הרכישה מצטרפת למאמץ הבריטי לפתח יכולות ימיות בלתי מאוישות: ב-10 בנובמבר הכריז הצי על Atlantic Net, מסגרת בהיקף 90 מיליון ליש״ט עם Ocean Infinity לפיתוח חיישנים, כלים בלתי מאוישים ו-AI למעקב אחר צוללות רוסיות ולהגנה על כבלים תת-ימיים. ב-5 בנובמבר הקים הצי את השייטת האוטונומית הראשונה שלו, כחלק מתוכנית לצי משולב שמתוקצבת ב-1.5 מיליארד ליש״ט לארבע שנים.
5
248
יובל כהרגלו עם הזווית הכי מעמיקה על סין. תענוג.
בעוד כמה ימים תתרחש פגישת הפסגה המשולשת נדירה כשטראמפ, פוטין ושי ג'ינפינג יישבו יחד באותו החדר בשנז'ן. סין לא תהיה שם רק על תקן המארחת - אלא כמי שממצבת את עצמה כ"מבוגר האחראי" של העולם שמעורבותה נדרשת כדי לסיים את המלחמות באוקראינה ואיראן שהתחילו שתי שותפותיה למפגש.
בזמן שרוסיה תקועה בבוץ של אוקראינה וארצות הברית מסובכת במערכה באיראן, הנשיא שי מזהה הזדמנות היסטורית לקחת את המושכות ולהצטייר כמי שמסדר את הטעויות האסטרטגיות של שתי המעצמות האחרות.
הפסגה המשולשת והתקדימית הזו תתקיים ביום חמישי בשולי ועידת APEC – הפורום לשיתוף פעולה כלכלי של האסיה-פסיפיק, המכנס 21 כלכלות מובילות משני צדי האוקיינוס (כולל טאיוואן, אגב, שמיוצגת כ״טאיפיי הסינית״ עם נציגים בכירים מהמגזר הפרטי) כדי לדון בסחר אזורי. אך למרות שהוועידה כולה עוסקת בכלכלה, כל תשומת הלב העולמית נשואה למפגש המנהיגים הנפרד שיתקיים בשוליה.
כל צד מגיע לפגישה הזו, שהאג׳נדה הרשמית שלה ממוסגרת כשיח על בקרת נשק גרעיני, עם מטרות וצרכים שונים לחלוטין.
ארצות הברית מנמיכה ציפיות, מגדירה את המפגש רק כ"תחילת שיחה" - מקפידה על מסגור השיח הגרעיני כלב העניין, עם רצון לגעת גם בסוגיה האיראנית, תוך סירוב לדון באוקראינה ללא נוכחות אירופית. זה מגיע בעיקר לאור הזעם מאירופה, שמצידה צופה בחרדה מחשש ל"יאלטה 2.0" – עם הסכמות של ״המעצמות״ שייסגרו מעל לראשה. רוסיה מצידה כנראה מקווה לנצל את ההזדמנות כדי למצוא בעזרת סין מוצא מהמלחמה באוקראינה בתנאים שנוחים לה.
אך אני ברשותכם אתמקד כאן בזווית הסינית.
המסגור הכללי הברור שרואים בבייג׳ינג לסיפור הזה הוא של סין כמבוגר האחראי, המעצמה היחידה שיכולה באמת לדבר עם כולם. הפרדוקס הוא כמובן שסין נזהרת מאד שלא להכריז על עצמה כמי שתביא לסיום הסכסוכים - היא תעשה זאת רק כשתדע שיש הצלחה מובטחת לגזור עליה את הקופון מבחינת מיצוב ומעמד. לכן גם לסין המסגור הרשמי של השיחות על הגרעין, ואולי הסוגיה האיראנית - נוח מאד. אבל לצידו, המסגור הלא רשמי הוא של סין כמשכינת השלום והמעצמה האחראית שיכולה ״לתקן״ את מה ששתי המעצמות השבורות - שברו.
נוח מאד לשי להגיע לשיחות האלו כשהוא בסוג של ״2 על 1״ עם בעל בריתו הקרוב פוטין, שסביר ששי מתואם איתו לחלוטין. אני נוטה להאמין שגם טראמפ, למרות הכל, אינו נאיבי מספיק כדי לחשוב שיש כאן שיח משולש סימטרי…
ועם זאת, אין מדינה שיש לה מנוף כמו של סין על פוטין - שמגיע לפסגה מעמדת נחיתות מובהקת. במהלך שנות המלחמה באוקראינה, רוסיה הפכה למדינה שתלויה כמעט לחלוטין בסין מבחינה כלכלית, טכנולוגית ומסחרית. התלות הזו מעניקה לשי השפעה אדירה וחסרת תקדים על הקרמלין, וסין יכולה להשתמש בה כדי ללחוץ על פוטין - או דווקא לגבות אותו, בהתאם לאינטרסים הצרים של בייג'ינג במו״מ מול המערב.
בנוסף, סין ממצבת את עצמה כשחקן היחיד שיכול לייצר פתרון מעשי למערכה האמריקנית מול טהראן. הודות ליחסיה הקרובים עם איראן, אך ללא מעורבות צבאית ישירה כמו ביחסי טהרן-מוסקבה, בייג'ינג עשויה להיות הגורם היחיד שמסוגל לאפשר או לפקח על הוצאת האורניום המועשר אל מחוץ לגבולות איראן – מהלך שבלעדיו קשה לראות סיום שיזכה להסכמת טראמפ.
באופן פרדוקסלי - למרות הניסיון האמריקני לדון בבקרת נשק, זהו תחום שבו סין לא צפויה לחלק מתנות. ארצות הברית ורוסיה מחזיקות כל אחת בארסנל גרעיני הגדול כמעט פי עשרה מזה של סין. עבור בייג'ינג, אין שום היגיון להסכים לוויתורים ולהקפאת מאגרי הנשק שלה, אלא במקרה לא סביר בו וושינגטון ומוסקבה יסכימו לקיצוץ דרמטי הרבה יותר, וחסר תקדים משלהן.
בסופו של דבר, גם אם הפסגה הזו כנראה לא תביא בשורה מרעישה, היא יותר מסתם עוד פוטו-אופ לאוסף. זו הבמה של שי ג'ינפינג להציג את הסדר העולמי החדש שלו: עולם שבו וושינגטון ומוסקבה מייצרות משברים, וסין היא הכוח המייצב, המתווך ההכרחי ולא פעם גם המרוויח המרכזי מהם.
3
544


























